שמקננת בי תחושה מוזרה

זו המלחמה הראשונה מאז יום כיפור שאני בבית

אף אחד לא צריך אותי

אף אחד לא שלח לי צו 8

אני פתור מהפרפרים האלה בבטן שליוו אותי בכל פעם שהייתי רואה את המעטפה החומה

אין יותר מעטפות חומות

אין טלפונים שמזרזים אותי להגיע  לימ"ח להתגייס

אני זוכר היטב את התחושה שליוותה אותי כשהתגייסתי כאיש מילואים ב82 למלחמת לבנון.

השתייכתי  לחש"לים (חבורת שליטה) של מפקדת אוגדה 162(זה כבר לא סוד צבאי)

במילואים רגילים תפסנו קו בבקעת הירדן,סיורים  ושהייה במוצבים לאורך הירדן

עד היום אגב אני זוכר מה היה הקוד בקשר לטשטשת שמבצעת את הטשטוש על  דרך הטישטוש לאורך הציר בבקעה (הרבה הליכה בחום של הבקעה)

וכשפרצה המלחמה ליווינו שיירות של אספקה(מים,דלקים ופגזים ליחידות הלוחמות) לתוך לבנון

אני זוכר בעיקר גוש גדול שיושב בתוך הבטן ככל שאנחנו מתקדמים צפונה

אני גם זוכר איך לאט לאט הגוש נעלם ככל שאתה רואה את כמות הצבא שנמצא שם

ואתה מבין שאתה לא לבד

אני מניח שהיום זה דומה

אז לא היה חיזבאללה

וההתקדמות בצירים צפונה הייתה די מהירה למרות הקרבות עם הפלסטינים

מה גם שחלק מהתושבים של לבנון שמחו לקראתנו (בהתחלה,אח"כ זה עבר להם..)

אני זוכר נופים מדהימים

בעיקר אחרי שירדנו ימינה מהציר הראשי,קצת לפני דאמור

לתוך הרי השוף

אני מנסה להזכר איך קראו לציר הראשי ( נזכרתי,טיסומן)

לכביש שהלך מצור דרך צידון לביירות

אבל אני בהחלט זוכר  איפה ישבנו בהרי השוף

אוגוסט 60 קראו למקום

אני זוכר תחנת דלק שרופה(זו הייתה נקודת ציון.תחנת הדלק השרופה)

המון דובדבנים והמון ירוק

ואותנו נוסעים ונוסעים עד שמתגלה הארמון ההוא בעליי שם ישבה בסופו של דבר מפקדת האוגדה

וכל ביירות פרוסה מימין

מראה מדהים אגב ואחכ  לרדת לתוך מערב ביירות בכביש רחב עד מעבר המוזיאון

שם ישבו יחידות שלנו..

ואת כל זה אני כותב למרות שלא לזה התכוונתי בכלל

התכוונתי בכלל לכתוב שתראו איזה עולם

אנחנו כשנלחמנו ביום כיפור היינו ילדים

18,19,20

אנחנו בגיל הזה הצלנו את המדינה,חד וחלק

והיום כשאנחנו כבר מחוץ למערכת נלחמים בלבנון  הילדים של חברים שלי

נלחמים,נפצעים ונהרגים לא עלינו

ללמדך שהקלישאה שאומרת "עד שתגיע לגיל 18 לא יהיה צבא כבר" היא כל כך שיקרית ולא אמינה

שאני  בטוח שבני שהיום הוא בן 11 שיגיע לגיל 18 ילך לצבא

אני רק יכול להתפלל שלפחות לא תיהיה מלחמה כשהוא יהיה בסדיר

אבל עם המאורעות במזרח התיכון גם את  זה אף אחד לא יכול להבטיח לי

לא יודע איך תסתיים המלחמה הזאת

רוב הציבור (וגם אני כמובן) תומך בלחימה ומקווה ומתפלל שתסתיים בתבוסת החיזבאללה

רק שבנתיים הצפון בוער

בתים ורכוש נהרסים ונראה  כאילו שמצבור הרקטות בידי החיזבאללה לא יגמר לעולם

והצבא מדשדש בדרום לבנון (או לפחות ככה זה נראה מהדיווחים בכל כלי תקשורת אפשרי)

וסוריה  עושה קולות כאילו גם היא רוצה להלחם

אין לי מסקנות ואין לי הצעות  ייעול

אני את שלי עשיתי ב2 מלחמות ובעוד 2 מלחמות התשה שהיו מפחידות כמו זו לפחות אני מניח

למרות שמלחמת יום כיפור גם 33 שנה אחרי צרובה חזק מאוד בזכרון כחוויה מאוד מפחידה

יכול להיות שבגלל שאז באמת הייתי ילד

לכו תדעו

זהו.אפשר רק לקוות לטוב