לפני כשעה דיברתי עם גיסי שנמצא בלבנון

במילואים

שיחה ראשונה מאז שהוא גוייס בצו 8 לפני כשבוע וחצי

ושאלתי אותו בין השאר במילים אחרות מה גרם לו להענות לצו 8 (לא שהייתה לו ברירה כמובן)

גיסי ענה  משהו מאוד פשוט: בגלל האנשים שאיתי.

תשמעו

זה נשמע נורא דביק וקלישאתי אבל זה כל כך נכון

עד דמעות נכון :

החיבור שיש בין האנשים שמבלים ימים ולילות במלחמה זה חיבור של הלייף

ותהרגו אותי אבל זה מרגש אותי.

כי אני עד היום ,33 שנים אחרי עדיין זוכר את שמות האנשים שהיו בצוות התותח שלי במלחמת יום כיפור

מי היה בצוות הבטשית שלי במלחמת לבנון גם אם עברו 24 שנים

מי סחב אותי בעליות למוחרקה ב71 בטירונות

ומי שכב  ביחד איתי מארבים בלילות חסרי ירח בבקעה ב 72  (וב72 "שכבו" מארב,אני לא ממש מצוי במה שקורה היום בתחום)

אי אפשר לומר עלי שאני  אוהב צבא חריג

אבל עד היום אני זוכר את הכניסה עם מדים מיוזעים ונשק לחדר האוכל במרום גולן בחופשה הראשונה שלי ממלחמת יום כיפור אחרי נסיעה של כ12 שעות מפאיד לרמת הגולן

כשכולם מסתכלים עליך ואחכ קופצים עליך בנשיקות וחיבוקים

וזה נורא נותן כח

אפילו שזה נשמע קטנטן ולא חשוב כזה

זה פאן קטן של המלחמה

עוד פאן כשפורטים את חוויית המלחמה לפרוטות

לכן כשגיסי מספר לי  שמה שמחזיק אותו שם זו אחוות הלוחמים

אני מבין על מה הוא מדבר

 יש בחווייה הזאת המון כח

כמו בעצם לשבת  בסדנא שנותנת המון כח

כל סדנא

אתה מקבל כח מהאנשים

ובטוח שאתה יכול לשנות עולם

זהו,זו הערתי

תיהיו טובים וחזקים