היו הייתה פעם משפחה
אבא-אמא ו 3 ילדים
האבא רופא שיניים מוצלח
האמא יחצנית במקצועה
והילדים
3
ילדים טובים-תלמידים טובים
משפחה ישראלית ממוצעת
עם שאיפות
חלומות
מחשבות
כמו לכולנו
יום אחד לפני 9 שנים נסעה המשפחה לטיול בצפון
האבא נהג
האמא לידו
ו- 3 הילדים מאחורה
הייתה תאונה
האבא איבד שליטה על האוטו
והאוטו התהפך
כולם יצאו ללא פגע מלבד האמא
היא נהרגה
הילדה הגדולה הייתה בת 11
האמצעי היה בן 9
והקטן בן 3...
האבא לא התמודד בצורה טובה עם תהליך האבל
למעשה המשפחה לא ממש התמודדה
כבר בשבעה כדי "לחזור לחיים תקינים"
כפי שאחכ האבא הגדיר זאת הוא נתן ל 2 הילדים הגדולים ללכת לסרט
האבא חשב שכל אחד בדרכו יוכל להתמודד עם האובדן הנורא
ואף אחד מהם לא זקוק למסגרת "השבעה" למשל שהיא מסגרת מאחדת
מחזקת
אנשים באים
מדברים
יש התכנסות יפה
יש תהליך של ביחד
לא לחינם "הומצאה" השבעה" (אני מודע למילה שאמרתי)
7 ימי האבל כפי שאני רואה אותם
באים על מנת להפסיק כל פעולה שיגרתית
הם באים כדי לומר : חברים קרה לנו אסון נורא
בואו נתכנס בתוך עצמנו וביחד ונתחיל להבין מה קרה
בואו נראה איך אפשר להמשיך מכאן ללא האדם שהיה איתנו עד עכשיו ופתאום נעלם
בואו נעזור אחד לשני להתמודד
להתאבל
הביטוי לא חייב לבוא בצורה הדתית-בתפילות
בישיבה על כריות וכו'.
גם אבל בצורה יותר מודרנית נותן לנו את זמן העיכול
זמן להבין את התחושות שלנו.
כל זה לא קרה במשפחה ההיא שאני מספר עליה
לא זו בלבד שהילדים חזרו לשגרת היום יום
האבא התחיל לצאת עם נשים חדשות כבר מקץ חודשים ספורים
שלא תבינו שאני מגנה אותו על כך
מבחינתו הסתיימה צורת חיים אחת
והוא צריך לעשות מאמץ לשמור על בית שפוי
שיש בו ילדים שצריכה דמות אם בבית
מהר מאוד נכנסה לחייו גברת
שהייתה אלמנה אחרי שלא עלינו בעלה התאבד חודשים ספורים קודם
אין לי מידע על האלמנה ומה עשתה כדי להכיל את התאבדותו של בעלה
הילד האמצעי לעומת זאת
לקח קשה את מות אמו
ואת התפנית שעשה האב
והתחיל להדרדר בלימודיו
ההדרדרות הייתה איטית
הילד בגר
נכנס לתיכון
ובשנתו השניה בתיכון התחיל לפרוק עול
הם גרים בפרבר יוקרתי של ירושלים
צמוד לסוג של ישוב מצוקה משהו
הילד הכיר חברים חדשים
הזניח את לימודיו
התחיל לעשן סמים
נפתח לו אפילו תיק במשטרה והוא נשלח למוסד סגור
להזכירכם
"בן טובים" כמו שאומרת הקלישאה
הכי "צפוני" שאתם מעלים על דעתכם
אחרי שנה במוסד הסגור שוחרר הילד
חזר למוטב
חזר ללמוד בצורה מסודרת בתיכון יוקרתי של אותו פרבר
והכל בא על מקומו בשלום לכאורה
רק עם המוות של אמא שלו הוא לא סיים להתמודד
הוא לא רצה לדבר עליה
לא בא לאזכרות ל יום השנה לזכרה
כאילו היא לא קיימת.
האמא נהרגה ב25 במרץ לפני 9 שנים
כל שנה בתאריך הזה מקיימת האקדמיה למוזיקה רסיטל לזכרה
הוריה הקימו קרן מלגות על שמה ובתאריך הזה
נערך רסיטל עם טכס קצר שבו ניתנת מלגה לסטודנט מצטיין למוזיקה באותה שנה
בצעד קצת יוצא דופן הסכים אתמול הילד לבוא לרסיטל
הוא לא נשאר עד הסוף
חברים חיכו לו בחוץ עם מכונית
הוא נכנס למכונית
היה לילה
בירידה של הקסטל הנהג איבד שליטה על האוטו
האוטו נכנס בעץ
הילד וחבר נוסף נהרגו
3 אחרים נפצעו קשה
אתמול
9 שנים בדיוק אחרי שאמא שלו נהרגה
הוא
הגיע אליה סוף כל סוף.
היינו באזכרה של אמא שלי היום
35 שנה
אזכרה קטנה
מחוייכת
רק אחותי הייתה נסערת
היא
הייתה חברתה הטובה של האמא שנהרגה
ניסתה לתמוך במשפחה מהנסיון שלה באיבוד אם
האבא לא ממש רצה עצות
אני הוא אמר לה
אתמודד בדרכי.
עכשיו הוא צריך להתמודד שוב
וכולנו מקווים שהוא יפנים
שיתן לעצמו להכיל את האבל - את העצב
את הטרגדיה הנוראית הזאת
היו 2 לוויות אחר הצהריים היום בהר המנוחות בירושלים
2 ילדים בני 18
תסעו זהיר אנשים
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
