בסביבה שבה אני עובד גר בשכנות איש מבוגר

בכל בוקר הייתי רואה אותו מסתובב עם הכלב שלו

טיול ארוך ארוך באיטיות

איש נחמד,יצחק קוראים לו

גימלאי של משרד ממשלתי כלשהו

אישתו נפטרה לפני כמה שנים והכלב,ידידו היחיד

ולפני כמה שבועות שמנו לב שאנחנו לו רואים את יצחק,גם לא את כלבו

ואחרי כמה ימים ניגשתי לאחת החנויות  שליד בייתו כדי לברר מה קרה לו

מסתבר שהכלב הלך לעולמו ויצחק עצוב,עצוב מאוד ולא יוצא מהבית

ניסינו לצלצל בדלת דירתו,לשאול אם הוא צריך משהו

הוא לא ענה

השכן מהחנות ליד אמר שהוא יוצא לפנות ערב,הולך למכולת וחוזר

כלומר האיש חי ומתפקד

היום בבוקר פתאום ראיתי אותו

ושמחתי

החלפנו כמה מילים,סיפרתי שדאגנו לו ואמרתי ששמעתי שהכלב הלך לעולמו

הבעתי את צערי העמוק,באמת(אני לא בטוח שמי שלא גידל בעל חיים בחייו יכול להבין לאיזה תהומות של צער יכול אדם ליפול שאותו בעל חי הוא ידידו היחיד ואיזה חוסר הוא יוצר בחייו כשהוא נעלם)

ודרבנתי אותו לקחת כלב אחר תחת הכלב שהלך לעולמו

עמדנו באמצע הרחוב ויצחק התחיל לבכות

15 שנה הוא מלמל,15 שנה היינו ביחד

איך אני אביא מישהו אחר תחתיו?

המעמד היה כל כך עצוב שלא נותר לי לחבק אותו

ורק לומר לו שכלב אחר יכול למלא את החלל שהאחרון השאיר

ושיחשוב על זה

בעזרת השם,הוא מלמל,בעזרת השם

ונפרדנו