קיץ 1972 בבקעת הירדן היה חם

בעצם,תמיד היה חם בבקעת הירדן בקיץ

אבל כמי שבאו מרמת הגולן כדי להחזיק קו בבקעה

הרגשנו כאילו נפלנו לפחות לתוך כבשן רותח

מילא בהאחזות שבה גרנו,בגילגל היו מזגנים

אבל כשהיינו יוצאים לפעילות לא הגן עלינו שום מזגן ושום בטיח

מעולפים מחום היינו נכנסים לעמדת מארב הדגן

ובמשמרות היינו יושבים על הדגן עד הבוקר

היה לנו ביחידה בחור ששמו יוסי שהיה מתקשה להתעורר למשמרת שלו

וכשהיינו מנסים להעיר אותו ,הנוסח הקבוע שלו ללמה הוא רוצה להמשיך לישון היה: "עזבו,הם לא יבואו"

רוצה לומר,גם המחבלים הם בני אדם

כשחם,גם להם חם

ומי משוגע לצאת בלילות חמים כאלה מהבית כדי להתקיל חבורה של חיילים עייפים?

פוסי גאלור יקירתי פרסה את הרזומה שלה כדי לומר לאירנים שאמורים לפי השמועות  לעשות איזה פרובוקציה מזרח תיכונית:חכו,עוד לא עשיתי די

אני לא אפרוס את הרזומה שלי למרות שגם אני עוד לא עשיתי די

אבל מכיון שאני  עובד OUTDOOR בדרך כלל

אני יכול לומר דבר אחד

צריך להיות משוגע גדול יותר מהאירנים כדי לצאת בחום הזה ובלחות הנוראה של מישור החוף ולהתחיל להתעסק עם טילים ועם כל מיני וואג'ה ראס.

אני אומר להם:

עזבו,שבו במזגן,בבלגאן שיש אצלנו עכשיו אחרי המלחמה

אנחנו נעשה את העבודה מהר יותר ויסודי יותר מכל טיל שיש לכם

חוץ מזה כבר אוטוטו 16:00

תדחו ליום אחר..

ודווקא עכשיו המזגן שלי הפסיק לפעול

קפטן,הצילווווווווווו

עידכון: כנראה שהם היו בכל זאת חייבים לעשות משהו..

לא חראם?