זוכרים שארחנו את תינוקם של גיסי וגיסתי?

פעוט בן חצי שנה?

מוכרח לומר שחששותי היו לשוא

העולל התנהג למופת..

שכחתי  כבר כמה שעות שינה הם צורכים בגיל הזה

וכשהוא היה ער הוא הועסק באופן מאוד מפתיע על יד ילדינו  שלנו

האמת שלא חשבתי שהם ישימו לב אליו בכלל

אבל הם הפתיעו,שיחקו איתו,העסיקו אותו

ובסופו של היום כמעט רבו אצל מי הוא יהיה

אני לא יכול להכחיש את המחשבות שעלו אצלי בראש

שעוד ילד קטנטן אחד בבית יכול להיות נורא נחמד.

עזבו רגע את היכולת או אי היכולת ללדת

אני מדבר על סוג של חשק שהתעורר למראה התינוק החמוד הזה:

שוב להתעסק עם תינוק קטן וחמוד וללוות אותו בכל התהליכים...

אבל החשק  נעלם די מהר שאני לפחות נזכרתי ב9 ירחי הלידה הארוכים

בלידה עצמה

ואחכ בגידולו של  העולל..

עד היום אני זוכר  את הרגעים שבהם התפטרנו :

 מטיטולים

מקופסאות הרמדיה (או המטרנה,אני לא זוכר)

ואחכ לפי הסדר מהפעוטון

והגן הפרטי וגן מועצה וגן חובה

ומכל הסביבונים שנצטרך לסבול שיורדים מהתקרה

וזה בלי לקחת בחשבון את העובדה שניהיה ההורים הכי זקנים בגן!

וגם שנצטרך להחליף אוטו

כי כמו שהילדה אמרה: אין מקום לארבעה ילדים מאחורה:-))

אז זהו

שלא נביא עוד ילד כנראה

ונסתפק בגידולם של אלה שיש לנו

ובאותו עניין

זוגתי זרקה לפתחי דילמה גדולה מאוד

בני האמצעי בן 11 וחצי ולדעתה   צריך לעשות איתו שיחת אב-בן

האמת שאין לי כל כך מושג מה  כוללת השיחה הזאת ומה אני צריך לומר

הרי בנות הס מלהזכיר על ידו

הכיתה שלו מחולקת באופן ברור לבנים ובנות אין גישה של צד אחד לשני

אולי יש חישקוקים,כיתה ו' יו נואו אבל זה לא מגיע הבייתה

ומצד שני מה אני יודע מה מדברים בנים בכיתה ו' כשהם לבד?

אז לשוחח או לא?

עצות יתקבלו בברכה

ותיהיו טובים כמובן