זה היה היום השלישי או הרביעי של מלחמת ששת הימים
ישבנו כמובן במקלט מהיום הראשון למלחמה עת זרזו אותנו לקחת את הילקוטים
ולכת מהר הבייתה
הייתי בכיתה ח'
דוד שלי,אחי אימי היה בחטיבת ירושלים ונלחם מסגרת החטיבה במלחמה ההיא
לא ידענו כמובן מה איתו
לא היו פלאפונים
לא הייתה טלויזיה
ואת כל הבשורות שמעתי דרך טרנזיסטור(רדיו קטן לצעירים שבכם) שהחזקתי דרך קבע לידי
בעוד שבוע הדוד שלי היקר ואהוב יהיה בן 70
ואנחנו נתכנס תחת עצי הפרי במושב שגר בנו כדי לחגוג לו את המאורע החשוב
מהרחוב הלא סלול שבו גרנו בשכונת בית הכרם בירושלים שמעתי את ההפגזות הירדניות על ירושלים
אחכ ראיתי תקיפות של מטוסי קרב ישראלים על מזרח העיר
ואולי זה היה בכלל מזרחה משם,באזור מדבר יהודה עת התקיפו המטוסים טורי שריון ירדנים שעלו מכיוון הגדה המזרחית של הירדן מערבה
וחיכינו לידיעות על יצחקל'ה,ככה קראנו לו
הזכרון הראשון שיש לי מדוד שלי,יצחקל'ה
אני ואחותי יושבים על בבית של סבא וסבתא בשדרות נורדאו פינת הירקון ומחכים לו שיחזור מפעולה בגורדוניה או אולי מחנות העולים
ובנתיים היינו יושבים במרפסת צופים בטייארות שעפות מעל גן העצמאות ומחכים
יצחקל'ה היה מגיע
שיער שחור מתולתל רזה ושזוף הוא היה מרכיב אותנו אבו יו יו (שק קמח יעני)
כל אחד בתורו עד שהיה מתעייף
ביום השישי למלחמה ואולי כבר היה זה בסופה , ראינו
כל הילדים ג'יפ צבאי עם תולר (תול"ר לאלה שבינכם שאינם יודעים כי לדעתי כלי נשק כזה כבר לא קיים הוא תותח ללא רתע) נכנס לרחובנו הקט
רחש עבר בקרב הילדים
חזיון לא נפוץ ברחובנו שיכנס רכב צבאי ועליו כלי משחית כזה
משהתברר שיצחקלה מאובק ועייף הוא שנוהג בג'יפ המאובזר הזה מה הייתה רבה גאוותנו
ולא צריך לציין שמניותנו עלו לכמה דקות ארוכות בעיני ילדי השכונה...
אחכ הסתבר שלחם יחד עם החטיבה הירושלמית בצור באחר בואכה בית לחם
אנחנו הודינו לאלוהים שהוא לא לחם בקרב המיותר בגבעת התחמושת
ושלא הגיע לכותל
אבל כל זה היה כמובן בדיעבד...
שנה לפני מלחמת ששת הימים דוד שלי יצחקלה חזר מלימודי ספרות ועוד משהו בסורבון בפריז
אני זוכר שבאנו לקבל את פניו
לא,לא בנתבג 2000
גם לא בשדה התעופה לוד הישן
בנמל חיפה,יצחקל'ה הגיע באוניה
תאודור הרצל נדמה לי
ואני זוכר שהיית לי הרגשה מוזרה לחכות לירידת הנוסעים אל הרציף
אני זוכר אוניה מאוד גבוהה
ואני זוכר שאי אפשר היה לשוחח עם הנוסעים של האוניה כי לא שמעו
היה רעש אדיר
ואני זוכר שבכיתי
אולי מהתרגשות,אולי מאכזבה
אחכ נדחקנו כולנו בדה סוטו של סבתא שלי עם אריה הנהג ודהרנו לתל אביב
היו יחסים מסובכים בין יצחקל'ה לאמא שלו,סבתא שלי
כבר כתבתי ,סבתא שלי הייתה מנהלת גדולה בקופת חולים כללית ,"מאנשי שלומנו"
כפי שהוגדרו המפא"יניקים שהיו מקורבים לשלטון
והיא הייתה אשה עסוקה
היה לה דה סוטו כאמור עם נהג והיא הייתה יוצאת בבוקר וחוזרת בערב
ויצחקל'ה ואמא שלי היו לבדם כי גם סבא שלי עבד
אני חושב שמקור היחסים המסובכים היה כשאמא שלי ויצחקל'ה היו ילדים
הם הוגלו לגור בקיבוץ,גבעת השלושה וכנראה לא היה להם טוב שם
האגדה המשפחתית מספרת שיום אחד נמאס ליצחקל'ה והוא שיכנע את אמא שלי שהייתה מבוגרת ממנו ב5 שנים לעזוב את הקיבוץ שנמצא ליד פתח תקווה וללכת ברגל עד הבית בשד' נורדאו פינת הירקון על חוף מציצים בתל אביב
לא צריך לומר שהנהג של סבתא שלי החזיר אותם למחרת היום למרות שדודי האהוב התנגד.
לסבתא היו אספירציות פוליטיות
ולפעמים זה בא על חשבון המשפחה..
חוץ מזה אלו היו זמנים אחרים
לגמרי
על המשך מעשיו של דודי
תקופת מגוריו בירושלים וקריירה מפוארת בתחומו
מחר,בפרק השני של הטרילוגיה
תיהיו טובים
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
