לקחתי 2 ספרים מהספריה

ולא ידעתי מה אני לוקח

הראשון"ובאתי על החתום" של אורית  שחם גובר אני קורא עדיין

והספר זורק אותי לשנות ה50

המספרת מספרת על משפחתה

משפחת ניצולי שואה וכל מה שהיה מסביב למשפחות מהסוג הזה

סוג של אי דיבור על השואה,כי מה שהיה ,היה ולמה לצער?

זה לא יחזיר אף אחד

דאגה מטורפת לילדים כי "הכל יכול לקרות להם בדרך מבית הספר הבייתה"

ואגירה של אוכל,המון אוכל

ו"תאכל הכל מהצלחת,כי שם לא היה"..

ואני שמשפחתי לא הייתה בשואה לשמחתי זוכר את  אנשים כאלה מהשכונה

מבית הספר

את ההתכנסות ליד הרדיו כל שעה עגולה 5 דקות לפני החדשות שאז מקריאים מי מחפש את מי

מתי נולד ומאיזו עיר

את הדאגה לילדים

את השפות ה"מוזרות"  שהם היו מדברים (בעיקר פולנית ,נייחצ'ה היה אומר יוחנן לאמא שלו שהייתה קוראת לו לעלות הבייתה)

גם אצל סבא וסבתא שלי שבאו מרוסיה ונותקו ממשפחותיהם בגלל שברית המועצות הייתה סגורה ומסוגרת

ואי אפשר היה ליצור קשר עם אף אחד מהקרובים כדי שלהם לא יאונה רע הייתה אווירה"אחרת"

 של נרדפות

של סודיות

כשהם רצו שלא נבין,הם היו מדברים רוסית כמובן

וכשפוגשים מישהו  מ"שם"

ושואלים מאיפה אתם מכירים התשובה שהוא "בן עיר" שלי מושיבה את האיש בשורה הראשונה של החשיבות ההיררכית מייד אחרי משפחה קרובה

להיות בן עיר זה להיות מוזמן בשבת אחר הצהריים לקפה בבית של סבתא וסבא

שם אוכלים עוגה  על צלחות קטנות עם מזלג מיוחד

ושותים תה או קפה בספלי חרסינה קטנים שהוצאו במיוחד מהארון

ויש את המקום המיוחד בכוננית למזכרות משם

בבושקה שסבתא הביאה מרוסיה,נמר שקיבלתי בירושה אחרי שסבתא הלכה לעולמה

וכל הבית מלא סאמוברים,בגדלים שונים

עולם אחר לגמרי

וכמובן מדברים איתך מגיל צעיר על כמה חשוב ללמוד,שיהיה "מקצוע ביד"

ואחרי שזרקו אותי מבית הספר בכיתה י'

סבתא תהפוך עולמות,תכריח את המנהל ק' לקבל אותי בחזרה לבית הספר

כי בהיררכיה המפלגתית המנהל ק' עושה מה שאומרים לו וציונים זה קשקוש

אפשר לשפר ציונים,אז לא הספיק לו שליש אחד

"האמא של הילד נפטרה בסוף השליש השני" היא תגיד לו

ואתה מעיז לזרוק אותו מנבית הספר?

למנהל ק' לא הייתה מעולם רגישות לפרטים קטנים צריך לומר :-))

מתה,אולי ,אבל סדר צריך להיות ואם הילד לא לומד, מקומו לא איתנו,פשטייס?

סבתא שלי שלא הייתה יקית אבל הייתה מראשי מפאי בארץ לא הבינה גרמנית

ולא אהבה יקים פוצים

והיא איימה עליו שתתיז את ראשו אם הוא לא מחזיר אותי...

האמת שהמנהל ק' החזיר אותי

זה אני שהתעקשתי למרות אזהרותיה החמורות של סבתא,לא לחזור

 אם לומר את האמת די שמחתי להזרק מבית הספר

גם ככה הייתי מגיע ב2 אוטובוסים מהבית ב0:730

ויוצא מהגדר אל החופש ב0:745

הולך למכולת שליד מגרש הכדורגל של הפועל ירושלים ואוכל חצי לחם שהיו ממלאים בו כל טוב

ואחכ מסתובב

אז לחזור לשבת בכיתה עוד שנתיים?

אגב אם יש כאן ילדים או צעירים בגיל בית ספר שקוראים ,אומר מייד:

לא מומלץ

מה שנקרא לכל שבת יש מוצ"ש:

התעודה בסוף השנה שיקפה בדיוק את המעשים שלי

והפחד לחזור הבייתה כדי להראות את התעודה לאבא..

לא מומלץ,תאמינו לי

היום אסור להרים יד על ילדים,אז היה

וחופשי קיבלנו

לקח לי כמה שנים לקבל מחילה על השקרים והסיפורים שסיפרתי  להורים על בית הספר

כמה אנרגיה הוצאתי על להסתיר?

לא לדווח על מבחניםובטח לא על התוצאות שלהם ,אסיפות הורים?לא בבית ספרנו..

רק תעודות אי אפשר היה להסתיר..

התאריך היה ידוע בציבור

ואז לא היה מקובל "לעודד" את הנחשלים,"לחבק" את אלה זקוקים לחיבוק

מכות,חביבי ,זה היה  העונש החינוכי האולטימטיבי

תחילתם  בתוכחה על השקרים וההסתרות וזה נבנה לאט לאט לכעס ואחכ מתעופפת לה המכה הראשונה...

זה ולא לרדת למטה,עונש בלתי נסבל אגב שכולם למטה משחקים ואתה צופה מהמרפסת

רק מלחמת יום כיפור מחקה את  מה שהייתי כתלמיד

והעניקה מחילה על העבר

זה שהייתה לי הפרעת קשב,לקויות למידה ועוד כהנה וכהנה זה לא היה במודעות שלהם ולכן הכל נפל על כתפי ונחשדתי בעצלות וטיפשות

אבל מסתבר שמלחמה עושה טוב לפעמים גם ל"עצלנים ולטיפשים"..

ואיך הגעתי מהספר של גובר שחם שלא סיימתי אותו  להפרעת הקשב שלי

תאשימו את היד המקלידה שיש לה חיים משל ואסוציאציות מכאן ועד הודעה חדשה..

חוזר לספר

שיעבור קל היום הזה

ותיהיו טובים,כן..