ביציאה מהחוג כדורגל יוצאות כל האמוציות החוצה..

בני הקטן בן ה-8 משתתף בחוג לכדורגל

פעמיים בשבוע

כל פעם שעה וקצת

עם שחקן כדורגל לשעבר

בדרך כלל הורים מביאים את ילדיהם לחוגים,משאירים אותם וחוזרים לקחת בסיום החוג.

כאן זה אחרת

יש קבוצה של אמהות שמביאות את הילדים ונשארות עד סוף החוג

הן יושבות בדרך כלל בקצה המגרש,מקדישות מעט מאוד תשומת לב לנעשה באימון

וכשמסיימים,לוקחות את הילדים והולכות.

אבל יש קבוצה לא גדולה,יותר קטנה ממספר האמהות, של אבות שמלווים את ילדיהם לחוג ונשארים

אני ביניהם

האמת שבהתחלה הייתי מביא את הילד והולך

וחוזר לרבע שעה האחרונה של החוג ,ככה לעקוב אחרי המתרחש

היינו עומדים קבוצה של 4-5 אבות

"מעודדים מהיציע" ,מחזקים, מוחאים כפיים אחרי פעולות חיוביות  ונדים בראש בשקט לפעולות שלא נגמרות טוב..

אמוציות,נו

בזמן האחרון בסוף כל משחק

מכנס המאמן את הילדים  ונותן להם לבעוט כדור לתוך שער ריק ממרחק של כ4 מ'

הוא הראה להם איך בועטים בצורה הנכונה

וסידר אותם בשורה

והם בעטו

הילדים שמכניסים גול הולכים ימינה,המפספסים שמאלה

וככה הלאה עד  שנשארים 2 ומי שמפספס יוצא ומי שנשאר ,מנצח ויקבל מדליה..

(חינוך לתחרותיות לווינריות,אנא עראף)

וכל הילדים רוצים לנצח כמובן

ומי שמפסיד יוצא מתוסכל

וממש לא משנה איך הוא היה באימון

וכמה גולים הבקיע

הכל מתרכז ב10 דקות האחרונות

וזה מקרין גם עלינו,האבות

כולנו רוצים שהילדים יבקיעו  כאילו  נעלה למונדיאל אם יבקיעו גול

וכשהילדים מסתדרים בשורה  יש מתח באוויר

ואתה רואה איך הילדים שהאבות שלהם מסתכלים ומעודדים

נכנסים לקצת לחץ

והבן שלי בכלל יושב לו רחוק,רוצה לבעוט אחרון

ואני באמת באמת מנסה לא להלחיץ

מחייך אליו,מנופף לו בנונשאלנטיות כדי ממש לא להקרין את הרצון העז שלי שהוא יבקיע

ויעבור עוד סיבוב ועוד סיבוב

ואפילו השבוע הלכנו למגרש בבית הספר הסמוך והתאמנו חצי שעה  על בעיטות לשער

והסברתי לו שהעיקר בבעיטה לשער זה הריכוז לפני הבעיטה

שצריך לגשת לכדור להסתכל על השער לאמוד את המרחק ולשחרר בעיטה לא חזקה

כי זה 4 מ' בסך הכל

אז היום אחרי ששיחק באימון ממש טוב

הוא בא לסיבוב הראשון של הבעיטות ובעט כאילו לא אמרנו שום דבר על ריכוז

כאילו לא התאמנו בכלל

והכדור לא נכנס

איך אומרת פי: כססססססס...

האמת?

לא אשקר ולא אתייפייף לכם

הרגשתי אכזבה ענקית

הרגשתי רע בבטן ורציתי לומר לו "אבל איפה כל מה שעשינו במהלך השבוע"????

אבל הייתי חייב לעודד ולתמוך

להיות COOL

אז לא אמרתי כלום כמובן

כשהאימון נגמר הסתכלתי מסביב וראיתי אבות וילדים די כעוסים יוצאים החוצה

נורא התאפקתי ושנכנסנו לאוטו רק אמרתי שהוא שיחק כדורגל נהדר היום,באמת

שהוא אחד הטובים בחוג

שהוא משחק קבוצתי,חכם,שהוא מוסר ורץ לשטח ריק לקבל כדור בשעה שאחרים מנסים להעביר את הכדור דרך "ערימות של ילדים"

רק דבר אחד חסר אמרתי לו

אתה לא מרוכז שבאים לבעוט וחבל

זה הכל

נו..מזה ניהיה סיפור

כאילו אני מלחיץ וזה מקרין עליו ועוד כהנה וכהנה

ואני עניתי

תוסיפו על זה את העובדה שהמאמן נתן לכמה מהילדים  שבעטו בסיבוב השני של הבעיטות (הבן שלי עף בסיבוב הראשון)ופספסו, בעיטה נוספת

והילד שהרגיש מאוכזב מהעובדה שפספס בסיבוב הראשון,אכזב את עצמו ואותי התרגז שהמאמן לא כלל אותו בבועטים שקיבלו הזדמנות נוספת

באחת הפעמים הוא אמר שהוא מצטער שהוא לא הבקיע "בשבילי" ואז אגב נפל לי האסימון שאולי אני משדר לו שיש  לי ציפיות ממנו (יש לי,מה לעשות???)

ואישתי בכלל עשתה לי סמטוכה והמליצה שאבוא רק לסוף השיעור כדי שהילד לא ילחץ .

הבעיה שגם כשאני מגיע ב6 בערב שזהו זמנו החוקי של סיומו של האימון המאמן מההתלהבות מושך את האימון עוד 10 דקות וכך יוצא שאני נמצא בחלק הכי אמוציונלי של האימון.

זהו

אז היום היה קצת בכי וקצת תסכול למרות שניסיתי לעודד ולחזק ולהחמיא

כנראה שלא הצלחתי לגמרי להסתיר שאני מאוכזב,מה לעשות,גם אני צריך להתאמן

מסקנה ראשונית כבר הסקתי: אני מגיע לקחת אותו ב6:10

(תשאלו אגב  למה זוגתי הטובה לא תבוא לקחת? טוב ששאלתם

בדיוק בשעה הזאת מתחילה הסדרה  מלאת התובנות ומאירת הגולה "לחיי האהבה" בערוץ 10

חו"ח שהיא תפסיד..)

סתם,סתם,שתהנה בכייף

ותעשו טובה

אני לגמרי יודע מה צריך לעשות

בלי תוכחות,כבר "תוכחתי" מספיק גם על ידי "מנהלת הבית" וגם על ידי אני

לא מושלם,תהרגו אותי.

אמוציות,אמרתי לכם

תיהיו טובים ורגישים,יעזור לכם