יום שישי

סוף השבוע השלישי באפריל

עוד קצת יותר מחודש אני נמצא כאן שנה.

אני מרגיש די ריק

כאילו שהכתיבה כאן רוקנה אותי

כאילו אני עומד מולכם

מוציא את כיסיי החוצה והם ריקים

ריקים לגמרי

לפעמים הכתיבה זורמת

לפעמים אני שם את היד על המקלדת

ומשהו מתוכי זורם החוצה

כבר כמה ימים שאני מרגיש שאין לי מה לומר

אני מסתובב כאן בישרא

קורא פוסטים של חברים

מגיב ומקבל תגובות

ואני מרגיש שאין לי מה לחדש

שאין לי מה לומר

אני מרגיש שחפרתי בתוכי בעצם את כל מה שהיה לי

סיפרתי לאורך ולרוחב

מעברי הרחוק ביותר

הגעתי לפינות הכי חשוכות של חיי

והארתי אותן

אני לא מספר את כל זה בשביל לומר שאני הולך מכאן

כי אני ממש לא

יש במקום הזה סוג של קסם שמהלך עלי

אני רואה את הגדילה של עצמי

אני רואה את הגדילה של אחרים

 אני כותב את הדברים האלה כדי לעשות  "הכרה" בעובדה

או אפשר לומר אחרת

אני מכיל כרגע את העובדה שאין לי מה לומר ומתמודד עם ההכרה הזאת.

יש כאן סוג של מילכוד שמי שמתעלם ממנו

 לא אומר אמת

ואני בגלל שרוצה לומר אמת ואך ורק את האמת אומר את זה:

חשוב לי להשאר במודעות של האנשים

האהבה שאני מקבל כאן חשובה מאוד בשבילי

ויש לי הרגשה שצריך לעבוד בשביל האהבה

ו"לעבוד" זאת אומרת לכתוב

כל יום לכתוב

אם תכתוב יום יום

תישאר בזכרון של האנשים

אם לא תכתוב תתאייד..

אוקיי-לא לצעוק ביציע ברור לגמרי שזו מחשבה שלי בלבד

לא שלכם חס וחלילה..

אף אחד לא אמר לי שאני חייב לכתוב

אף אחד לא איים עלי בסנקציה שאם לא אכתוב אפול מרשימת 50 הבלוגים הניצפים

ואני  איזה כייף במקום 40 ברשימה...

ואם אכתוב עוד ועוד ועוד

אולי אתקדם למקום 30 ואחכ ל-20 ואחכ

וואו

איהיה במסגרת....

בדף הראשון

הללויה !!!!

הגעתי...

אני מספר 1 !!

אוףףףף...היה קשה לי לומר את זה

כמו שלטראזימכוס חבר שלי היה קשה לומר שהוא לא מתרועע עם כל אחד

או כמו שאמל"ש יקירתי רוצה להיות טובה בהכל

שהכל יצליח לה במעבדה הזאת שלה

ושהיא תיהיה אמא נהדרת ובת זוג אידיאלית לממיע

וכולנו רוצים דברים

ושהכל יהיה טוב ומסודר בדיוק כמו שדארלינג רוצה

וזה נהדר

אבל מה המחיר?

לא אדבר על המחיר של אחרים להגשמת הרצונות שלהם

אדבר על שלי

ואומר כך

אם המחיר להיות  מספר 1 בכל הזמנים בבלוגים הניצפים..(ממש..)

לקבל אהבה בלתי נגמרת

הערכה שאתה טוב

ותגובות לרב

זה אומר שאני צריך לכתוב באובססיביות על כל ניע וזיע שאני עושה

או עושים בני משפחתי

אני מוותר..

אתם שומעים את השריקה שיוצאת לי מהלב?...זה האוויר שאגרתי בזמן האחרון

ההכרה בעובדה שאני לא חייב להיות מספר 1 ובכל זאת להשאר אהוב רק בשל היותי איש שלא מתפשר על האמת שלו.

ההכרה בעובדה הזאת מוציאה ממני עכשיו

ברגעים האלה את האוויר מהבלון

אני יכול להרגע

אני יכול להשען אחורה על כסאי ולומר לעצמי

זה בסדר

אתה לא חייב לכתוב יום יום

וזה בסדר גמור לא להשתתף בתחרות המטורפת

שאני יצרתי בתוכי כאילו רודפים אחרי עם מסגרת "הבלוגים הניצפים ביותר"

או בכלל עם הסטטיסטיקה הזאת

שהיא מלווה אותנו כאן

בשקט

כאילו לא נראית

אבל כולנו מתהדרים בכניסות שלנו

כולנו מתהדרים במספר הפוסטים שכתבנו

כלומר הסטטיסטיקה היא סוג של הישג

תסתכלו רגע פנימה לתוככם

ותגידו

שאתם לא עוקבים אחרי הסטטיסטיקה הזאת

כמו גלגל רולטה

מחכים שנגיע ל100

ל-200

את ה-1000 חוגגים

ב5000 עושים פסטיגל

וב-10000-פסטיבל

מכתיבה תמה ופשוטה

מסתם רצון לעלות לכאן הגיג

לכתוב דבר או שניים על חיינו

נהפכנו לארוויזיון

וכולנו משתתפים

המחיר חברים הוא מחיר קצת יקר בשבילי

אני באופן אישי נסחפתי

ולא מתאים לי

אני רוצה לכתוב כשהאצבעות מדגדגות לי

לא שאני רואה שאני יורד בסטטיסטיקה

אני רוצה לכתוב כשיש לי הארה או תובנה חשובה

ולא כשאני רוצה לעבור מהמקום ה40 למקום ה39 ברשימה

אני רוצה לכתוב לעצמי ואליכם

ולא להיות בשום טבלה של ליגה כזאת או אחרת

בשביל זה אני מסתכל על המיקום של הפועל ירושלים בטבלה

ואותם אני מעודד שיתקדמו

יש קשר שתיקה בנושא

ואני מודה שרציתי לכתוב עליו מזמן

והרגשתי לא נעים

לא נח

חשבתי שעוד יאשימו אותי בסוג של מגלומניה שלא מן העניין

כי כולם באו במטרה לכתוב

ופתאום ניהיה כאן ארוויזיון....

יום שישי היום

השבוע השלישי של אפריל

אני עוד לא מדבר על יום הזכרון ועל יום העצמאות שאחריו

כי יש עוד זמן

כשאני אומר

תהיו טובים

לא התכוונתי שתכתבו פוסטים טובים

זה אתם עושים בלעדי

התכוונתי שתיהיו אנשים

שבת טובה לכם חברים יקרים שלי

הבהרה:

אחרי התגובה ה-27 קלטתי שחלק מהאנשים הבינו אחרת

את מה שרציתי לומר

בקיצור אומר

שלא כתבתי את הפוסט כדי שיתנו לי סוג של תעודת ביטוח לעתיד

 בקשר לתגובות על פוסטים שאכתוב

לא רוצה שילטפו לי את הראש ויגידו אתה טוב

אני יודע שיגיבו ואני מודה על כל תגובה ותגובה

הפוסט נכתב כסוג של הארה למצב שבו אני מצאתי את עצמי

מול הסטטיסטיקות

לא קשור לתגובות

אני מרגיש שכיסי ריקים

ואני יודע בברור שאני לא צריך לשים לב לסטטיסטיקות

ואני יודע שאני יכול לא לכתוב כל יום

ואני יודע שיגיבו גם אם אכתוב פעם ב-3 ימים

הנקודה

שאני נסחפתי

ואני בוחר לשים  "ברקס" לעצמי

הנקודה היא שמצאתי את עצמי שבוי בתחרות שאני יצרתי

ועכשיו אני מבין את זה

החיזוקים שאתם מחזקים אותי הם נפלאים ואני מודה עליהם כל רגע ורגע

אבל לא על החיזוקים העתידיים ביקשתי לכתוב

ולא לקבל גראנטי שזה ימשך

רק לעורר מחשבה

זה הכל

שוב תודה