אני מהם

מהילדים ששעטו בסיני לכיוון התעלה

מאלה שבהתחלה לא הבינו את השבר

למרות שהיינו בתוכו

מאלה שמיתוס חיל האוויר במלחמת ששת הימים

עבד עליהם כל כך

שחיפשנו בשמיים וחיפשנו

ולא הבנו למה אף אחד לא בא

אני מהילדים ההם

שנשארו ב"פורקן, וב"חיזיון" על קו בר לב

יום הזכרון צרוב לי בבשרי

ואני לא הולך ביום הזה לבית העלמין

כי הם רבים ומפוזרים חבריי

ואת מי אעדיף?

ביום הזה הטלויזיה דלוקה על ערוץ 33

לא על הסיפורים בערוץ 2 או 10

לא על הכאב שמגיע מערוץ 1

אני רוצה לראות את השמות

של הילדים שהיו איתי בגבול הצפון ב72

בסיורים ארוכים ארוכים על גדר המערכת

אני רוצה לראות את השמות של אלה שהיו איתי

בג'ידי

ובטסה

בואכה הגזרה המרכזית בתעלה ב10 הימים הראשונים של המלחמה

אני רוצה לא לפספס חברים שהיו איתי בבקעת הירדן

במארבים

ובמילואים במלחמת לבנון

בדרך שעלתה לכיוון עליי ובחמדון

אני רוצה לזכור את כולם

ובלחש

בלחש

להגיד תודה

ולקוות כל כך לקוות

שהבן שלי שיתגייס עוד המון שנים

לא יצטרך להלחם כמוני

יום הזכרון-ישראל 2004