בפוסט הקודם התייחסתי  לעובדה שאשתו של הבחור שעליו כתבתי ממעטת להופיע בארועים משפחתיים

הייתי רוצה להרחיב על העניין מנקודת מבטי

כשהייתי רווק לא ייחסתי חשיבות גדולה מידי לארועים משפחתיים

כמובן שלארועים בסדר גודל של חתונה  או בר מצווה במשפחה הופעתי

אבל ליום הולדת של ילד קטן מהמשפחה המורחבת או ארוע בסגנון הזה לא טרחתי להופיע.

כשאתה רווק הדבר מתקבל בסלחנות

כשאתה נישא ויש לך בת זוג מצפים ממך ליותר

וכבר מעקמים את האף כשאתה "מדלג" על ארוע או שניים

בתקופה הזאת שכשאתם ללא ילדים עדיין יש רגישות רבה לענין ה"תורים"

כלומר אם היית בפסח אצל המשפחה שלה,טבעי שיצפו שתגיע בראש השנה למשפחה שלך

וההיפך

וכשאתה מגזים בהליכה "לצד שלה, מתחילות רטינות

ויש מי שימהר וינזוף בך הנשוי ללא הילדים שאתה מזניח את משפחתך לאנחות

אני יכול לומר היום ממרום היותי בעל ואבא שהיום אני לא מפספס אף יום הולדת, או כל ארוע אחר של אף אחד ממהילדים במשפחה המורחבת על כל צדדיה

לא תמיד מתחשק ללכת

לא תמיד זה נוח

אבל השורה התחתונה והמאוד ברורה אומרת את הדבר הפשוט הבא:

אתה עושה יום הולדת לילדיך?

אתה רוצה שכולם יבואו? ולו רק בשביל שילדיך ישמחו?

עשה את הדבר הנורא פשוט ופעוט

בוא לארועים שאחרים עושים במשפחה

זה וגם , מישהו טרח וארגן יום הולדת לילדיו

כיבד אותך בהזמנה

האם תעליב אותו ובדיעבד גם את ילדו כי לא מתחשק לך לצאת מהבית???

במשפחות מתוקנות זה פשוט לא יעלה על הדעת

קחו דוגמה מלפני יומיים:

כבר לפני שבועיים התקשרה בת דודתי והזמינה את משפחתי ואת כל ענפי המשפחה מהצד שלנו להדלקת נר של חנוכה

היא הדגישה שיבואו כולם

אחים,דודים,בני דודים,על בני ובנות זוגם וילדיהם

כמובן שקיבלנו את ההזמנה

בשבת 4 ימים לפני הארוע שאליו הוזמנו,גיסתי הזמינה אותנו ליום הולדת של הנכד שלה בן השנה

לכאורה ,מה בדיוק נעשה  אצלה? בעיקר שהילד כל כך קטן ולא ממש מבין בימי הולדת?

ברור לגמרי שהיינו הולכים אם לא היה ארוע אחר

בכלל לא חשבנו לסרב

הזמינו אותנו,זה אומר שרוצים להיות בחברתנו

זה אומר שאנחנו מכבדים את ההורים של הרך ואת סבא וסבתא שלו והולכים

כמובן שצלצלנו והתנצלנו שלא נוכל להגיע

אישתי הצדיקה גם הגדילה לעשות:

כשיצאנו לארוע שארגנה בת דודתי היא צלצלה לאחותה לברך את הילד

וכשחזרנו בסביבות 21:45 מהארוע היא התקשרה שוב כדי לשאול אם יש טעם לקפוץ עדיין ליום ההולדת (בלעדי ,ראבק,לא צריך להגזים:-))

ואלמלא חלק מהאורחים שם הלכו היא הייתה נוסעת

אז אני לא מניח שאני הייתי עושה כמוה

אבל היא באמת מקפידה על קוצו של יוד

מתחשבת בכולם,מקפידה לקנות מתנות לכל ילד וילד במשפחה

כלומר חוץ מלילד היום הולדת שאך טבעי שיקבל מתנה

אבל את המינימום חייבים לעשות ראבק כי זו משפחה

היום אתה במרכז השמחה,מחר מישהו אחר

ואנשים זוכרים מי לא טרח לבוא,

יש שיגידו קטנוני ויש שיגידו,אלה החיים

אתה נותן,אתה מקבל

אתה לא נותן,לא תקבל

ורי סימפל

אני אומר לכם עוד משהו

במשפחתנו נהוג לברך ביום הולדת שמח כל אחד שיש לו יום הולדת (אני לא מניח שאנחנו יוצאי דופן בנושא)

אישתי אף הגדילה לעשות  וכתבה את ימי ההולדת של כל חברי המשפחה וילדיהם ופיזרה את הדפים בתפוצת נאטו לכל אחד ואחד מאחיה ואחיותיה

זה קצת אובססיבי לטעמי

אבל זו היא,לא רוצה לקפח אף אחד.

אני לעומת זאת שמתי לב שהרווקים בין אחי ואחיותי מעולם לא התקשרו לברך אותי במזל טוב

וזה מרגיז אותי(מרגיז לא ברמת כעס כמובן אלא ברמה של למה הם לא לא מסוגלים לזכור תאריך)

בהתחלה פטרתי את זה בעבודה שהם רווקים ולא בראש שלהם וכשיהיו להם ילדים הם ישתנו

אבל אחכ חשבתי שזה בכל זאת לא בסדר

מה,אני מסוגל לזכור את התאריכים שלהם למרות עיסוקיי והם לא?

מה עושה אותם פחות "זכרניים" ממני?

כי הם רווקים ואין להם ילדים? הרי את יום ההולדת של אמא שלהם הם לא  שוכחים,למה את האחים שלהם הם מקפחים?

יש להם בעיית זכרון? שירשמו  את התאריכים על לוח שנה שנמצא בכל בית ויזכרו?

ובכל פעם שמתקרב יום הולדת של מי מאחי הרווקים אני אומר לזוגתי: אני לא מתקשר !

והיא מפצירה בי ומבקשת כמובן שאתקשר ואני מתקשר ומברך וכשמגיע יום הולדתי,נאדה

אף אחד מהם לא מתקשר

 ולכן כשאראה אותם בפעם הבאה,אני אומר להם שזה מפריע לי

לא בכעס אומר,לא ברוגז

אלא  כהערה שהם צריכים לקחת לתשומת ליבם

זה לא מובן מאליו שאני אתקשר והם לא

כמו שאמרתי מקודם,נותנים,מקבלים

לא נותנים לא מקבלים וזה פשוט כמו שזה נשמע

זהו

ובלי קשר

עיינו בנושא החם של סוף השבוע שעלה היום

נושא שאפשר שתמצאו בו עניין רב

תיהיו טובים ורגישים לאחרים,זה חוזר  בסופו של דבר,תאמינו לי