יקיריי

האמת שגם עכשיו כשאצבעותי מתגלגלות על המקלדת

אני לא ממש יודע איך ומה לומר

כשהצטרפתי לפרוייקט האוהבים של ארז

זה היה מתוך דחף

ראיתי

מצא חן ביני

התחייבתי

לא שאלתי את עצמי למה

עכשיו שאני חושב על זה המסקנה הראשונית שעולה לי לראש

זה שאולי לא רציתי להשאר בחוץ

מחוץ למסגרת הפרוייקט הזה

כאילו אתה לא שם-אתה לא קיים

כמה פעמים אתם עושים משהו רק בשביל להשתייך?

כמה פעמים אתם אומרים לעצמכם

הבה נצטרף

כי אם לא

נרגיש שאנחנו מפסידים משהו חשוב

שלא ניהיה חלק מצוות

מארגון

מקבוצה

והרי בקבוצה כל כך חמים ומוגן...

וכמובן תמיד תמיד יש  safe space שמגן עליך מרע...

אז כל ה"תרוצים" האלה היו טובים מספיק כדי להביא אותי לפרוייקט המצויין הזה

וזה ממש בסדר בשבילי.

דרושים רגעים שמחים..

מעבר להכרת התודה הגדולה על חיי

על מי שאני

על בריאות משפחתי

שאלו עובדות משמחות לכשלעצמן

ויכולות למלא פוסט שלם

אני רוצה לספר על הרגשת אושר עילאי אחד

שהייתה לי  מכל הרגעים השמחים והקסומים בחיי

לידתה של נטע בתי הבכורה

וזה לא משהו שהוא מובן מאליו בגלל נסיבות העבר

אמא שלי נפטרה מסיבוכים בלידה של אח שלי לפני 35 שנה

(כבר כתבתי על זה בעבר וזה לא הנושא)

החששות שליוו את ההריון של זוגתי

ככל שהתקרבה הלידה עלו והתעצמו

ההריון היה די רגיל

עם הפחדים והחששות הראשוניים של לידת ילד ראשון

עם ההתרגשות

והציפיה ליום שבו אהיה אבא

אני זוכר שכמה שבועות לפני הלידה שלחתי מכתב לרופא שטיפל באמא שלי

בזמן הלידה ההיא

וביקשתי ממנו לדעת  בפעם הראשונה

מה היה שם

מה השתבש והאם זה יכול לחזור על עצמו

הרופא השיב לי במכתב או צלצל אלי

אני כבר לא זוכר

אני מניח שהוא הרגיע אותי בקלישאה שהזמנים השתנו

והמקרה ההוא היה סיבוך נדיר

שקשה להאמין שיחזור על עצמו

במוצ"ש ה-3 לאוקטובר 93

ב12 בלילה ירדו המים

לא היה לנו אוטו

צלצלנו לגיסי ונסענו לבית החולים

ההתרגשות עלתה

(מרב התרגשות שבה הדבקנו כנראה גם את גיסי

נסענו על איילון והוא פספס את היציאה  לדרך השלום בואכה הקריה

ועלה בארלוזרוב-עניין של דקות

אבל בהתרגשות פחדתי שנלד באוטו..)

אני זוכר את רגע הלידה

בית חולים הקריה

6 בבוקר

מהחלון בצד המזרחי של חדר הלידה

התחילה לעלות השמש

הרגשת השתנות

יום חדש

וזח

המיילדת אמרה:

מזל טוב

אתה אבא..

 ואני התרגשתי כמו שבחיים שלי לא התרגשתי

הייתי מוצף אהבה

לזוגתי

לילדה שרק עכשיו נולדה

אסיר תודה שהכל עבר בשלום

החזקתי את התינוקת הקטנה ביידים

וידעתי שברגע המופלא הזה

החיים שלי משתנים לגמרי

ומה שהיה לא יחזור

ומה שיהיה

יהיה נהדר ומדהים עוד יותר

יצאתי החוצה

לא היו אז פלאפונים

וצלצלתי לאחותי מטלפון ציבורי

סיפרתי לה על הלידה

על זה שהכל עבר בשלום

וביקשתי ממנה לבוא  ולהביא לי סנדוויצ'ים

הייתי רעב...