ידוע שאחרי שיא כמו שהיה לי ב"פוסט השנה"
יש 2 אפשרויות
או שממשיכים במרץ ובאון לכתוב
או שיש סוג של נפילת מתח
אחרי חגיגה מטורפת כזאת.
אני לא צריך להבהיר שאני מאוד אוהב את המקום והאנשים
אבל כבר יומיים אני מסתובב בתחושה
של ריקנות
של חוסר חשק לכתוב
לקרוא ולהגיב אצל אחרים
והשינוי הזה
הסוויץ' המהיר הזה קצת מפחיד אותי
ברורים לי לגמרי כמה דברים
היה זרם מדהים של נתינת אהבה גדולה מצד האנשים
האם לא הצלחתי להכיל אותה?
אני יודע שבערבו של אותו יום
הייתי תשוש פיזית !
כאילו זה היה מעל כוחותי כבר
וביטאתי את העובדה הזאת למגיבים האחרונים
האם אני שמצהיר על אהבה בכל פה ובכל מקום
יש לי בעיה בקבלה?
כי ידוע לכל שנתינה היא פעולה קלה יותר לכאורה
זה משהו שיוצא ממך החוצה
אבל לקבל אתה צריך לפתוח את ידיך לרווחה
לדעת להכיל פנימה
וזה
החדשה הזאת קצת מזעזעת את עולמי
כי אני מחשיב את עצמי אדם פתוח
שנותן כמו שאני מקבל
וההיפך
עצם הכתיבה על העניין הזה היא נסיון כמו שכתבתי לאמל"ש בפוסט המצויין שלה
לעשות "אקנולדג'מנט"
(אני סומך על המוס שיאיית בשבילי את המילה באנגלית
אני לא לוקח סיכון...)
אקנולדג'מנט או בעברית "להכיר בהרגשה"
בתחושה החדשה שאני נמצא בה ביומיים האחרונים
להכיל אותה
להתמודד איתה בלי לברוח
ובריחה זה אומר בעולמנו הבלוגי
לא לכתוב
לא לקרוא ולא להגיב
בבקשה מכם חבריי האינטליגנטים
בקשה יוצאת דופן לי אליכם :
אולי קצת דומה שוב למה שאמל"ש כתבה
נסו להתייחס למה שאמרתי בלי לומר לי:
"יהיה בסיידר" - המוכר הזה
"תחושה שתחלוף" (ואם לא? )
"תהליך מוכר"(אני לא מכיר..סליחה)
"קח חיבוק"- (אחכ..אוקיי)
נסו לנתח יחד איתי את ההרגשה
נסו להבין איתי מה קורה ואיך באמת לתקן את התחושה
איך להמשיך הלאה נקי
בלי זיופים (בעיקר מצידי)
ואני יודע שזה מאוד דומה למה שאמל"ש כתבה
אבל מה לעשות שהתחושה שלי דומה במשהו לשלה ושפתנו אחת?
תזכרו דבר אחד חשוב
אני
לא הולך לשום מקום
אני
אוהב את המקום הזה ואותכם
אני
רק רוצה להבין
אני עושה "אקנולדג'מנט" לתחושות שלי
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
