יומיים ארוכים הולכים ומסתיימים להם

איך לסכם את המפגש המרגש שהיה היום בצהריים?

האם לספר על דורית שסיפרה לאחותי ולי

שכמה ימים לפני שאמא שלנו נפטרה

היא ראתה את אמא שלי מגיעה הבייתה

עייפה מההריון

נשענת על המדרגה הראשונה ואבא שלי מגיע מאחוריה ומחבק בעדינות

ואחכ היא שמעה שהיא נפטרה

והבינה שזו הייתה הפעם האחרונה שהיא ראתה אותה

והיום אחרי 35 שנה היא סיפרה לנו ובכתה...

האם לספר על היומן המשותף שכתבו אחותי ומסדה

על מה שקורה בשכונה?

סיפורים אותנטים כתובים בספר זכרונות ישן

שבו אחותי ומסדה כותבות על הילדים בשכונה

האם לספר על משהו שהעסיק אותי 35 שנה

והיום בא על פתרונו?

כל השנים חשבתי שא' שהיה שכן שלי מעלי הוכה על ידי הוריו

אני זוכר צעקות של אמא שלו

אני זוכר שלילה אחד הוא ביקש לישון אצלי

כי אמא שלו לא נתנה לו להכנס הבייתה כי הוא אחר

ותפסתי אותו ברגע שקט

ושאלתי..

והוא הסתכל עלי במבט החם הזה שלו

ואמר:טליק..אבא שלי היה איש עדין

מעולם הוא לא הרים את ידו עלי

"והצעקות" הקשתי

הצעקות של אמא שלך?

הוא חייך ואמר" ואבא שלך לא צעק?

אמא שלי צעקה ואולי הפליקה מידי פעם

אבל לא משהו יוצא דופן

ואני האמנתי לו ונרגעתי

כי אמא שלו אשה חמה שכמותה

שהייתה לי סוג של מקום מפלט אחרי שאמא שלי נפטרה

אולי לספר על עמוס עם הקול החזק שאנחנו קראנו לו רמקול'ה

(מהמילה רמקול) והוא בכלל זכר שקראנו לו חצ'קול'ה

ותהרגו אותי לא זוכר מה זה חצ'קול'ה...

והוא חצ'קורמקול'ה (שילבתי..) התחתן בגיל 48

הוליד ילדה מקסימה

וחי לו עם אשתו בירושלים

לא רחוק מהמקום ההוא שלנו.

אולי לספר איך ישבנו במעגל וכל אחד סיפר על עצמו היום

ומה הוא זוכר מהשכונה שלפני 40 שנה

על הכביש הלא סלול

על הגדר ברבי בנימין 4 שכעבור כמה שנים בגלל שהפרענו לשכנים בישיבה שלנו עליה

הגביהו אותה

והיום מ' אמרה: הם לא יכלו לראות אותנו נהנים השכנים האלה

הלכו הגביהו את הגדר

כדי שלא נוכל לשבת..איזה אנשים..

ועודד סיפר איך אחז במפתח עם הגומי שבעצם היה תלוי על צוורו של כל אחד מאיתנו

כי ילדי מפתח היינו

ההורים עבדו עד מאוחר

ואנחנו בילינו למטה-ברחוב

ועודד מעשה קונדס

מתח את הגומי של המפתח ושיחרר

והמפתח עף ישר אל שיניו של ז'

2 שיניים נשברו

ואבא של עודד החטיף לעודד מכות שאותן הוא זוכר עד היום..

אולי לספר על האוטו השחור של אהרון

אבא של ר' ו ע'

שהיה אוטו אספנות ישן

אנגלי - עם הגה בצד ימין

ולא הצלחנו להבין אז (וגם היום) איך הסתדר לנהוג ככה

והגיע סידני שהיה גדול מאיתנו

והיום הוא מנהל של אחד המוזיאונים בירושלים

ואמר שהוא זוכר אותי מטולטל שיער

דבוק לטרנזיסטור שמשמיע מוזיקה

וא' זכר שאני עשיתי לו ב- 64 הכרה עם הביטלס

חרשנו ביחד תקליטים שלהם על הפטיפון של ההורים שלי

ודיברנו על הצבא שלו-סיירת אגוז בצפון

ועל המ"פ האגדי יוסף דירלי ז"ל

וכל אחד סיפר מתי התחתן כמה ילדים יש לו ומה הספיק לעשות בחייו

ואנשים  מצאו אפשרות  לעשות עסקים ביחד

כמעט אף אחד לא נשאר בירושלים

כולם התפזרו ברחבי הארץ

לקראת הסוף אחותי הקרינה שיקופיות מהרחוב שלנו והראתה כמה תמונות שהיו לה

ושמנו לב שכולם  לבשו מכנסיים קצרים ואפודה

(אתם יודעים קריר בירושלים בערב ואמא תמיד אמרה לרדת עם משהו חם)

וכולם בתמונות

כולם נעלו נעליים

רק יואל גוטליב נעל סנדלים

במחשבה לאחור

אני חושב שלאמא שלו לא היה כסף לקנות לו נעליים..

הדלקנו לו נר זכרון בפינת המרפסת

אתם יודעים

הוא הרי היה מלך השכונה..