מן אחר צהריים נינוח כזה
הילדים הלכו להם לעיסוקיהם
זוגתי לעיסוקיה
2 פלאפונים לידי
(זוגתי שכחה את שלה כאן)
בערוץ אחד אני משוחח עם "גם כן אמא" בעבודתה
בערוץ שני עם נוי בניו - יורק על חגיגות ה-3 חודשים לשהותה כאן (ברכות יקירתי כבר אמרתי)
אמל"ש משוחחת איתי בערוץ אחר
דיבורים על אגו וזוגיות
ובין לבין אני מגיב לתגובות בפוסט האחרון שלי
בכיף אני יושב לי מול המחשב
שמעון בוסקילה בערוץ 24 שפתחתי הרגע
ומזמן לא היה לי אחר צהריים רגוע ושקט כזה.
בגלל העבודה של זוגתי שנדרש ממנה להשאר פעמיים בשבוע עד הערב
בגלל הלימודים פעמיים נוספות אחר הצהריים
אני באמת נמצא המון עם הילדים
ולערב אני מגיע מאוד עייף
ואין לי כבר כח להתעסק עם המחשב בשעות האלה
גם תחמנו את הפעילות של הילדים כך שב-21:00 הם הולכים לישון
כדי שיהיה לנו באמת זמן לעצמנו
ואנחנו משתדלים לשמור על זה
אפילו סתם לשוחח בשקט או לראות טלויזיה ביחד בלי שכל רגע
נשמע את הקריאה
"אבאאאאאא
או אמאאאאאאא...
די
גם לנו יש חיים...
אז הנה נוצרה סיטואציה עכשיו
שהילדה הגדולה הלכה ליום הולדת
הבינוני אצל חבר
והקטן הלך עם אמא שלו לקנות הפתעות ליום ההולדת שלו בגן ביום שישי
הקטע שיום ההולדת שלו באוגוסט
אבל מה אשם הקטנצ'יק שיום ההולדת בחופש הגדול?
לכן המנהג בגן למי שיש יום הולדת בחופש מקדימים לו וחוגגים לו בזמן הלימודים
וככה התפנה תאריך ביום שישי הקרוב ו"חטפנו" אותו..
זוגתי גם רוצה שאבוא ליום ההולדת הזה
ואני עובד בימי שישי
וחבל לי על היום הזה
נו...מה לעשות כנראה שאקח חופש.
הקטנצ'יק עידו יהיה בן 6 באוגוסט
וכבר אמרתי שאנחנו מתלבטים בקשר להשארתו בגן עוד שנה או שנעלה אותו לכיתה א'
מצד אחד נורא רוצה שהוא יעלה
כאילו המעבר לבית הספר מסמל סיום תקופה
והתחלת תקופה חדשה
אני הרי יודע שהכל בראש
וזה שנגיד לא נלך לקחת אותו עם סיום הלימודים והוא יבוא הבייתה לבד (או עם האחים שלו)
זה לא אומר שנפסיק לדאוג לו או משהו כזה
זה פשוט סוג של הרגשה פנימית שהילד גדל ואפשר לשחרר קצת רסן
כמו שאנחנו עושים במידה יותר גדולה עם אחיו ואחותו
מוזר לי לחשוב אם להתייחס לפוסט של מפגש השכונה
איך ההורים דאגו לנו פחות (אני יודע שלא)
כלומר היינו כל אחר הצהריים מחוץ לבית
והם עבדו
לא היו פלאפונים כמובן
האמת שגם טלפונים בקושי היו
ואנחנו שובבים שכמותנו
נלחמנו עם דבורים בפליט שהדלקנו מולו גפרור
ועשינו את המכשיר להביור(אם הייתי שומע שמי מילדיי עושה דבר כזה
הוא היה מרותק לבית עד גיל 18...)
עשינו מעשי קונדס שאם היו תופסים אותנו
היו מכסחים לנו את הצורה
(מישהו במפגש הזכיר שהיינו מותחים חוט ניילון קשור ל2 פחיות מלאות מים
שעמדו על 2 גדרות ומי שהיה עובר ונתקל בחוט היו נשפכים עליו המים
משחקים דבילים שעשה אותנו שמחים ואת הנרטבים עצבניים)
אני לא רואה מצב שהילדים שלי יעשו דברים כאלה ואלה יעברו בשתיקה מצידנו
או בכלל שיכלו את כל זמנם למטה
אבל מצד שני למי היה חשק לקרוא ספרים שכולם למטה משחקים?
ואני דווקא הייתי תולעת ספרים אמיתית
קיבלתי אישור מהספרנית בספריית ויצ"ו להחליף ספרים פעמיים ביום ! כל כך אהבתי לקרוא.
לסיום אני רוצה לומר לשדות חבר שלי
שירגיש טובטוב
ערוץ 24 מנגן לי שירים
כל בני בייתי הלכו להם
אני כאן
וכייף לי איתכם
שתדעו..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
