התחרע מזג האוויר,טוב שאנחנו לא בקטע של "נקיונות לפסח"

גם בגלל שאנחנו לא בקטע וגם בגלל שאין זמן בגלל עבודת השורשים הזאת?

היום אגב הפינאלה ואולי בהמשך השבוע אני אעלה לכאן כמה תמונות ילדות שוות ביותר שלי !

 ליבי למי שהתחיל לנקות,אני לא יודע אם מזג האוויר המאובק הזה  נמצא בכל הארץ

אבל מי משכניי שעשה נקיונות,פשוט הלך עליו

השנה אנחנו אצל דודה שולה בליל הסדר,רחוב ליד,בלי פקקים ובלי בלאגנים

הזמינו אותנו לליל הסדר בירושלים אבל בשמחה סרבתי.

בשנה שעברה חגגנו עם המשפחה שלי גם בפסח וגם בראש השנה.

לא דין ליל סדר (או ערב ראש השנה לצורך העניין ) במשפחה שלי כדין ארוע דומה במשפחה של זוגתי,

במשפחה שלי יש  כללים די נוקשים,האוכל נהדר,אני לא אומר ואני תמיד שמח לראות את אחיי ואחיותי

אבל מנהלת המשפחה סבתא נ. היא לא אשה קלה

והילדים לא מרגישים חופשיים שם וזה מקרין עלינו,עלי לפחות.

כל הזמן צריך להשגיח שלא יעשו"יותר מידי רעש" שלא יפתחו את המקרר כי"זה לא הבית שלהם"שישחקו במרפסת" (קר שם ראבק,זה ירושלים..)

בקיצור,יש מגבלות והגבלות  ולי זה מפריע

לעומת זאת אצל דודה שולה יש אווירה פתוחה,חמה,המון ילדים, אף אחד לא אומר לך מה לעשות

איך לעשות,ואין לחץ

והיתרון הכי גדול כאמור שזה קרוב לבית....

אני מנסה לזכור איך חגגנו ליל סדר במשפחה הגרעינית שלנו כשהיינו ילדים ואני לא ממש זוכר

כלומר אני זוכר את ההכנות לפני

את טכס ההליכה לקנות בגדים חגיגיים שישמשו רק לפסח(ואולי לעוד יום טוב או שניים)

נעליים חדשות

אני לא זוכר מבצע נקיון היסטרי,ממש לא

אבל אני בהחלט זוכר שבצהרי ליל הסדר היינו נשלחים לנוח כדי שיהיה לנו כח לעבור את ליל הסדר

למותר לציין שכמעט אף פעם לא נרדמנו בצהריים ואף פעם לא החזקנו מעמד עד סופו של המעמד

אתמול היה יום השנה השלושים ושמונה ללכתה של אמא שלי

לצערי לא עלינו לבית העלמין

אח  שלי חזר מחוץ לארץ ביום רביעי ונסע שוב ביום שישי

ובחלון שהיה אפשר, ביום חמישי היתה אי הבנה שתחילתה במבחן שהילד הקטן שלי היה צריך לעבור בתל אביב

לאיזה תוכנית  לימודית,אבל מכיון שנפל למשכב (שוב השפעת הזאת) הוא לא היה יכול ללכת ואני שכחתי לידע את האחים שלי שנפתח לי  חלון בכל זאת ללכת.

אחותי השניה שנשואה לדתי לא רוצה לעלות לבית העלמין בחול המועד וככה שנוכל לעלות רק אחרי חול המועד בעוד 3 שבועות.

מצד אחד אני לא צריך ימי  זכרון כדי לזכור את אמא שלי

אבל מצד שני זו מסורת שאנחנו משתדלים לקיים לעלות לבית העלמין אם לא בתאריך המדוייק,אז סביבו

מה גם שאתמול התאחדו התאריך העברי והלועזי וזה היה יכול להיות נחמד אם דווקא ביום הזה שהתאריכים מתאחדים היינו עולים

אבל בסדר,לא נורא,הדלקתי נר זכרון בבית ואת העליה לבית העלמין נעשה אחרי הפסח

למי שיש את המוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות כדאי לו לא לפספס את הכתבה המצויינת על איש שב"כ ששמו פשוש שפותח את פיו ומספר זכרונות משנות ה50 על מעללי הארגון.

מכיון שזה לא ממש חדש לי מה שהוא מספר לא ממש נרעשתי

אבל עדיין מדהים לגלות איך אם היו לך דעות קצת אחרות  היית נתקל בקושי אמיתי  להשיג עבודה,להחזיק במקום עבודה וכו' וכו'

כמובן שפרשיות העבר די מתגמדות לעומת הפרשיות בימינו ששיאן בחשדות נגד שר האוצר שאם הן נכונות אז באמת זו עלית מדרגה בכל קנה מידה בנושא שחיתות שלטונית

אבל מצד שני,אמר דן מרגלית שאנחנו בתהליך חשוב:

אנחנו מנקים את האורוות,משחיתויות,מאנשים שבאופן חופשי הטרידו מינית וחשבו שאי אפשר שיגעו בהם

אני מקווה שתהליך הנקיון הזה ימשך ביתר שאת

צריך להעיף את כל אלה שלקחו לכיסם כסף לא שלהם,להכניס לכלא מטרידי נשים בכל הרמות  ולנקות כך את המדינה

אחכ ישאר להלחם באלימות ובתאונות הדרכים,לדבר עם הפלסטינים והסורים לגרום לנתניהו וברק לפרוש לגימלאות  ואז תיהיה לנו בובה של מדינה:-)