אולי להתחיל באותו יום לפני 3 שנים שהרופא אמר שיש לי בעיה באצבעות הידיים

ואני שמעתי,קראתי קצת באינטרנט,עשיתי טיפול אחד שמאוד כאב וזהו?

אולי להתחיל באוכל הנורא והאיום שמחלקים בבית חולים? מי יכול בכלל לאכול את מה שמביאים שם על המגש? כמה קשה לחמם אותו?

לדעתי ב4 ימי אישפוז שלי שם אכלתי כזית

אי אפשר בכלל להכניס לפה את העיסה שהם קוראים לה אוכל

אולי להתחיל  בשנה האחרונה,שבכל פעם שהצטננתי והצינון גבר והלך"טיפלתי" בזה בעצמי בתרופות שקניתי בבית מרקחת

והמשכתי ללכת לעבודה כי "אין לי תחליף"ואוי ואבוי אם לא אגיע לעבודה,העבודה לא תעשה כיאות

אז אני חולה קצת,אחכ אלך הבייתה לנוח,ואאסוף כוחות ליום הבא

זה עבד במידה מסויימת אבל בשנה האחרונה זה התחיל לגבות מחיר

הייתי עייף מאוד בשעות לא סבירות,הייתי מגיע הבייתה בצהריים וליטרלי נופל למיטה  לשעה,שעה וחצי

ואחכ ב9 בערב הייתי עושה"סימנים של שלום" והולך לישון

וכל הזמן הזה זוגתי אומרת לי : לך לרופא,לך תבדוק את מה שקורה לך

ואני מהנהן בראשי:" ודאי,שור,ברור,אני מייד הולך לרופא" ולא הולך כי הרופא הוא אוייב בעיקר זה שלי

הוא אורב לי כדי להכריח אותי לעשות בדיקת דם ובדיקת דם זה כואב חברים אז מה איכפת לי לסבול קצת מצינון,משיעול מוירוסים כאן ושם

העיקר שהוא לא יגרום לי לתת דם

חוץ מזה זה ניג'וס,אתה צריך לצום 12 שעות ללכת לעמוד בתור וגם יכאיבו לך..

לא יותר טוב שמעירים אותך ב6 בבוקר בבית חולים,אתה פותח עיניים ומולך מחט אחול בלועה ! ואז אתה רואה סטאג'ר טרוט עיניים או אחות שאומרת לך: דם ועכשיו !

איפה צום של 12 שעות? איפה תור,עד המיטה באו אליך

ואין אף אחד בסביבה שיחזיק לך את היד חביבי

והיא מתחילה לחפש וריד ואני מאז שהייתי ילד ידוע שורידים זה לא צד בולט אצלי ,אבל לה יש משימה והיא מחפשת,בכל מקום

בסוף דוחפת את המחט ואני מרגיש כאב חד שמתפשט ביד

והיא בסבלנות ממלאה 6 מבחנות ושלום על ישראל..

ככה בכל אחד מארבעת ימי האישפוז

הגדילה לעשות אחות אחת באיזשהו יום מימי האישפוז שלי ולקחה לי דם מעורק! מהמפשעה !

וזה,היה הכי פחות כואב

עכשיו צאו וחישבו איזה טמבל הייתי ,3 שנים אני מתחמק מבדיקות דם....

אולי בכלל להתחיל את הסאגה  בהמשלתה לסידרה מצויינת שמוקרנת בנשיונל ג'יאוגרפיק: שניות מאסון"

בו מתאר המספר על הזמן של לפני נאמר התאונה האווירית,איך כל מטוס הגיע  למצב של התאונה ומה בדיעבד היה אפשר לעשות כדי למנוע אותה

"שניות מאסון" ממממ...קצת דרמטי מידי לטעמי אבל העיקרון,העיקרון ברור:

אם אתה משחק אותה בת יענה לאורך שנות חייך האחרונות,חושב שתוכל להתל בכולם ובעיקר בגוף שלך

אם אומרים לך חזור ואמור: סיגריות לסל וחסל ואתה אומר בסדר,רק עוד אחת ועוד אחת ועוד אחת וכו' וכו'

זה לא חכם

אז למקום הזה אתה מגיע בסופו של דבר

אגב צורת הכתיבה, יחיד, גוף שני(אני חושב) היא אך ורק בגלל נוחות הכתיבה

אתם יכולים להפוך בכל רגע כל "אתה" לאני"

הכל אני,אני לא מאשים אף אחד במצבי,אני לא מסיר בדל אחריות (או חוסר אחריות) מעצמי

אני לא חושב שאני חכם גדול בנושא ,הכל נעשה במודע

"הרי לי שום דבר לא יקרה" ועוד סיסמת טיפשים

אני לא הולך לרופאים,אם יהיה לי משהו,אני אדע כשהוא קורה"

רוצה לומר  "אני לא הולך לעשות בדיקות דם שיגלו שיש לי סרטן,דלקת ריאות,מחלות לב ועוד מריעין בישין כאלה"

בשביל מה?(ששששששש...לא להגיד כלום...)

אתם מבינים? אני לא יודע מה המקור לפחדים האלה? ,לא יודע למה אימצתי את הגישה המטומטמת הזאת שברור שתגבה מחיר באיזשהו שלב

אבל כל זמן ששום דבר לא קורה,אני מה כ'פת לי?

ביום השלישי לאישפוז כבר כל כך התרגלתי לעמוד הזה שמחוברת אליו אינפוזיה,(לי אגב הייתה פריווילגיה  העמוד "שלי" נשא 2 אינפוזיות: גם אנטיביוטיקה וגם נוזלים) שכשבפעם האלף באותו יום הייתי צריך לעשות פיפי אמרתי לו"בוא"...

יעני העמוד ניהיה חלק ממני

הייתה פעם פרסומת : לרוץ איתו,לקפוץ איתו וכו' וכו' לא זוכר של מה

אבל העמוד הפך להיות חלק ממני בימים האלה,אתה פשוט עושה איתו הכל ! עד כדי כך שבלילה בשינה אתה כבר לא מרגיש אותו

ורמה,פיז'אמה פתוחה מאחורה אתה מקבל  במיון, כשאתה מגיע למחלקה תשוש והרוס ממה שעושים לך במיון אתה מחליף לפיג'אמה נורמלית של בית החולים

זהו חברים,זה בערך הכל

אני יודע איך הייתי ביחס לגוף שלי, אני לא חושב שלומר "אני מבטיח לשנות את דרכי" הוא הביטוי הנכון

אתם מבינים,זה לא עניין של הבנה,להבין הבנתי כל הזמן,ומה יצא מזה?

זה עניין שאתה ברגע אחד מאוד מסויים,בבית,בבית חולים וואטאבר , מקבל הארה

והארה היא דבר מדהים ,אתה קולט בשניה אחת  את התובנה : שכל מה שקרה לי עד עכשיו היא להביא אותי למצב שאפקח עיניים

ואראה שקיבלתי הזדמנות!

יכול להיות שזו הזדמנות אחת,יכול להיות שיהיו יותר

אבל כשאתה מקבל הזדמנות,אתה לא אומר רגע,ומסתכל אחורה לספור כמה הזדמנויות עומדות שם בתור...

אתה מקבל הזדמנות ,אם אתה טיפש מטופש אתה תיתן לה לחלוף על פניך

אבל  אני: חכם,נבון,פיקח,אחראי,רוצה בטובתי ובטובת משפחתי אקח את ההזדמנות אומר תודה גדולה למי שנתן אותה ואתחיל לשנות כיוון ולפעול למען עצמי

אז הבוקר זה מתחיל,דלקת הראות עוד לא עברה כמובן,אבל הבוקר אלך לרופא המשפחה שלי  כדי להמשיך בטיפול

בעוד חודש אחזור לבית החולים לעשות CT תפקודי ריאות,לראות אם יש קשר בין תסמונת הרנו שאני סובל ממנה  לדלקת הריאות ועוד לכהנה וכהנה תיפקודים ולקבל טיפול מתאים

והכי חשוב,ללכת לרופא שיבדוק את מצב האצבעות,יציע טיפול ונתחיל לרוץ עם זה

לבד מזה,אני מפסיק לשאת על כתפי את נטל העולם בעבודה

אני בריא אני בא

אני חולה,אני הולך לרופא מטופל בהתאם ולא משחק עם המחלה,זה הכל

קיבלתי הזדמנות

תודה שוב לכולם על התמיכה,ניסיתי להגיב לכולם בפוסט הקודם,זה לא כל כך הלך גם בגלל שאני לא במלא כוחותי( בלשון המעטה)

וגם בגלל שהמחשב שלי מת אללה ירחמו ואני משתמש במחשב של הילדים וכאן אני בסבב,ללא זכויות מיוחדות...

אבל אני מבטיח להגיב בחזרה

הפוסט הזה מסתובב לי כבר כמה ימים בראש,זה מדהים איך אוטומטית אתה רוצה לכתוב את הכל לבלוג

אם משהו היה חסר לי בארבעת ימי האישפוז,זה היה המחשב

לילה אחד(סיפרתי לגאמאמא בטלפון) באתי לקבלה של המחלקה וביקשתי שיתנו לי להכנס לאינטרנט

הסתכלו עלי כאילו אני יתוש,כאילו ,מה קרה..

אמרתי,תשמעו,אני מנהל פורום אקטואליה באינטרנט ואני חייב לדווח שאני כאן,בבית חולים,אף אחד לא יודע..)

אה..נו..מנהל פורום באינטרנט... האחות סובבה אלי מעבר לדלפק את המקלדת, ולפני שהיא תתחרט נכנסתי לישרא וכתבתי כמה מילים:

משימתי הושלמה..

זהו, התעוררתי (ערום..לא יודע..) ומסתבר שעברתי סוג של טרנספורמציה

לעצמי אני מבטיח  לאורה ללכת

אני אשמח אם תזכירו לי כשאשכח

תודה,על הכל