לפעמים אני כל שקוע בעולמי הבלוגי

שאני לא שם לב למה שקורה בעולמי האמיתי..

בסערת ההתנגדות והמרי נגד הסרגל של נענע

זוגתי הלכה ללמוד

השאירה הוראות כאלה ואחרות

ונעלמה

ילד אחד היה בג'ודו מקבל חגורה כתומה צהובה

(לפעמים נדמה לי שכל מה שהוא מקבל זה רק צבעים בהירים..

מעניין מתי מתחילים להגיע הצבעים היותר כהים..?)

והילדה והקטן אמרו שהם יורדים למטה

ואני הסכמתי והיה לי ברור שהם יורדים למקומות שסכמנו עליהם כבר.

למקומות שבקריאה הם עונים וחוזרים

ועוברת שעה

ועוד שעה ואני פתאום קולט שהבית שקט מידי

ואני יוצא לחלון אחד וקורא להם

ואין קול ואין עונה

יוצא למרפסת שפונה לכיוון אחר וקורא

ואין קול ואין עונה

והתחלתי לדאוג

בנתיים הילד חזר מהג'ודו

והצטרף לחיפושים

ואין ילדים

ומתחילים לי לרוץ בראש תסריטים

חבל על הזמן

ואני מצלצל לדודה של זוגתי והם אינם שם

מצלצל לגיסתי והם לא שם

הילד הולך לגינה והילדים לא שם

בנתיים גייסתי לחיפוש את גיסי שיחפש בגינה שקרובה לבית שלהם

וכשאני כבר די אובד עצות

הם פתאום מגיחים מכביש צדדי בנונשאלנטיות

קצת מזיעים

קצת מלוכלכים

ואין להם כל כך תשובות לאן הם נעלמו..

האמת בהתחלה שאגתי עליהם

ממש פחדתי כבר

אחכ חיבקתי

ובסוף אמרתי שיש להם עונש לא לרדת למטה מחר..

אחרי שהם התקלחו ואכלו עשיתי איתם רב שיח

הסברתי בפעם ה1000 למה אנחנו לא רוצים שיתרחקו

ביקשתי שיודיעו שהם יורדים למטה

ואמרתי שאני מצטער שלא שמתי לב שהלכו

מסקנה:

לשים לב פחות לעולמי הבלוגי

לטובת עולמי האמיתי..

תיהיו טובים יקירי

ניצחנו במאבק על הסרגל

עכשיו מה שנותר שדטרויט תנצח את לוס אנג'לס במשחק מספר 4

ולא איכפת לי מה יהיה ביורו..