סיימתי את הספר המדהים של דודו בוסי"אמא נוגעת במילים"
תשמעו
זה ספר כל כך קריא,כל כך נוגע ללב וכל כך אמיתי שזה לא יאומן
האמא בספר היא חמותי,אולי לא בדיוק
ובטח פחות קיצונית מנזימה,האמא בספר
העובדה שיש נשים כמו נזימה שפשוט מחקו את הרצונות שלהם,המאוויים שלהם
וחיו בשביל הבעלים,הילדים ובעיקר שלמות התא המשפחתי
מי שלא מכיר את התופעה יתקשה להאמין שהיא קיימת
עד שלא הכרתי את זוגתי לא הכרתי נשים כאלה
שחיות בשביל לתת לאחרים כי ככה חינכו אותן כי ככה זה תמיד היה
נזימה הגיבורה של בוסי היא בפרוש "מתאבדת שיעית"
היא עושה הכל כדי לרצות את בנה,עד כדי אי השמת גבולות כשהוא קטן
כדי שבעלה ימשיך לחיות איתה היא שומרת על סודותיו ומתעלמת מחולשותיו
למרות שהאמת הפוכה
אני מצדיע לה על הנתינה האין סופית מצד אחד
אבל אלה לא חיים,בפרוש לא חיים !
מנסיון אני יכול לומר שהייתה תקופה כשבתי הגדולה הייתה תינוקת והיינו בקושי כלכלי ,אמא של זוגתי הציעה שנבוא לגור אצלה שנה,ונחסוך ככה
אני מוכרח לומר שבשנה הזאת עשיתי מעט מאוד
לא בגלל שלא התחשק לי
,לא נתנו לי
בתרבות שבה גדלה אמא של אישתי ,היא התרגלה לעשות הכל.
את הגבר משרתים כמו גם את הילדים
עדיף מבחינתה לעשות הכל מהר וטוב מאשר להתחיל להסביר מה לעשות ואחכ לעבור על מה שמישהו אחר עשה ולעשות שוב
בחיי האשה המזרחית ההיא,זה טבעי ונורמלי
ויש לה את הדרך שלה לגרום לאחרים לעשות כרצונה
בדרך כלל דרך רגשות אשמה של אחרים
אני שגדלתי במשפחה שבה כל אחד תרם באופן שווה את חלקו
אני שהייתי רווק הרבה שנים ושרתתי את עצמי
מצאתי את עצמי די נהנה מהסיטואציה בהתחלה.
מה רע? משרתים אותך,עושים לך.מנקים לך
אבל לי הייתה תחושה חזקה של אי נוחות
אני חונכתי אחרת(אגב אני לא שופט את דרך חייו של אף אחד אני רק אומר מה מתאים ומה לא התאים לי באופן אישי)
מהר מאוד התעשתתי וניסיתי לעשות דברים בבית
והיא לא תמיד נתנה,הייתי אורח.ואורח גבר
וככזה עדיף שתשב בנחת ותקרא עיתון...
דודו בוסי מביא סיפור על משפחה ישראלית ממוצא עירקי (בדיוק כמו הוריה של זוגתי)
אב פטריאכלי
אמא כנועה
ובן סורר שממרר לשניהם את החיים
יש גם קטעים משעשעים בספר,מבחר קללות בעירקית שיגלגל אתכם מצחוק
בספר זה מסתיים פחות או יותר בסדר
הבו חוזר הבייתה יורש את החנות של האבא
וכולם ממשיכים לחיות בשלווה,לכאורה
בחיים עצמם חמותי נפטרה לפני 7 שנים מסרטן (לדעתי הצנועה היא חלתה גם בגלל שהיא חיה למען אחרים ונורא מעט בשביל עצמה,שמרה הכל בבטן,העיקר שהמשפחה תיהיה בסדר,שום דבר לא "מכובס" ומריבות אם ישנן מסתיימות מהר מאוד כדי לא לצער אף אחד)
האבא, חמי,עזב את הבית לפני הרבה שנים וחי לבד בלי קשר ממשי עם מרבית ילדיו ונכדיו
לפחות הדור השני,זוגתי אחיה ואחיותיה על ילדיהם מקיימים קשר אמיץ אוהב ואמיתי
ובעיקר שוויוני
חשוב מאוד לומר שאני תמיד אהיה אסיר תודה על המשפחתיות שהייתה חסרה לי בביתי וקיבלתי אצל זוגתי ומשפחתה
על החום ואהבה שקיבלתי ללא תנאי,בלי משחקים,בלי להעמיד פנים,אולי לא היה בזה הרבה מגע,אבל המילים בהחלט נגעו
ועל זה אהיה אסיר תודה
ובעיקר על הנתינה המדהימה לילדיי
כילד לא חויתי נתינה מהסוג הזה(למרות שצריך להוציא דופן במיידי אם אפשר לומר כך את הנתינה הענקית שקיבלתי מסבתא וסבא שגרו בתל אביב)
"אמא נוגעת במילים" ספר על עולם שבאמת הולך ונעלם
תיהיו טובים
שיהיה סוף שבוע שקט
ושמצבו של אורן בנה של גםאמא ימשיך להשתפר
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
