אולי ננסה אסוציאציות חופשיות ב"למה ישראל"?זה עדיין מעסיק אותי,כן

אולי זה יעבוד? שצה  רוצה שישכנעו אותה

שדות רוצה הגדרה של מהו בית ולי אין מה לומר חוץ מהקלישאות הרגילות שכולם כתבו.

אני לא יוצא דופן בהרגשות שלי אני מניח

יש לי אולי מצבור חוויות גדול יותר אבל זה לא עושה אותי משכנע יותר או יודע יותר מאחרים.

מה עם סתם הרגשה אנוכית שאני רוצה שכל הישראלים שגרים מחוץ לישראל יחזרו לגור כאן? זה לא מספיק?

טוב,אני מניח שהתשובה לזה שזה אולי מספיק בשבילי אבל כבר לא ממש עובד בשבילם..

ואני מבין את זה לגמרי

חלפו הימים שכל מי שבחר לעזוב ולגור במקום אחר כונה "נפולת של נמושות"

ביטוי אומלל אגב ואחד הלא מוצלחים של רבין שגם חזר בו מהביטוי הזה במהלך השנים.

אז מה  זה ישראל בשבילי או למה ישראל..

תראו,בספר של דן בן אמוץ שלקחתי אתמול מהספריה אני ברבע הראשון

הוא כבר עזב את איטליה והגיע לפרנקפורט

לדעתי  הספר נכתב ביום אחד..כמובן שאני מגזים,אבל יש בהחלט הרגשה שהחומרים ישבו לדן על קצה הלשון והוא צריך היה רק כמה דפים לבנים ומכונת כתיבה (ב1968 לא היה מחשבים, ילדים)

ולהוציא את זה.

כשקוראים את הספר הזה בנשימה עצורה צריך לומר,ברור לגמרי למה ישראל

אבל זה לא ממש חוכמה ,אה..

הגיבור ניצול שואה, גר בישראל,חוזר לגרמניה להגיש תביעת פיצויים

ברור לגמרי שבשבילו ישראל היא המקום היחיד וממש אין לו התלבטויות בנושא.

אז הוא, מייצג דור שלא נולד בארץ

אני כבר נולדתי בארץ ועל אף שראיתי עולם, הבחירה שלי לגור כאן נראית לי טבעית לגמרי.

ולכתוב שחומוס זה בית

והרגע שבו חזרנו ממערב לתעלה מזרחה ביום ה17 לפברואר 74  מרגיש בית, זו קלישאה שאחיזתה במציאות רופפת כי גם שדות אוהב חומוס וגם לשדות יש את החזרה הבייתה מהמלחמות הארוכות שלו

אז זה לא ממש טיעון מנצח

לא טיעון שיכול להחזיר אנשים ממקום מושבם בחו"ל לצערי..

ואולי אין דבר כזה בכלל,אולי בית נמצא בלב של כל אחד מאיתנו?(למרות שזה נשמע פלצני  ורוחני מידי לאחדים)

נכון שיש רצון עז "לקבץ את כל הגלויות לישראל",אבל זה לא עובד ככה

אני מאמין בבחירה חופשית של כל אדם לעשות מה שהכי נראה בעיניו

אני מאמין שנורא חשוב שבן אדם יהנה מעיסוקו,מסביבתו וממשפחתו ולא משנה איפה כל זה נמצא.

אתם חושבים שלי אין הרהורים לעזוב הכל ולנסוע לפתוח חומוסיה בגוריצה?

אתם חושבים שאני לא רוצה שקט ושלווה? לא רוצה להתרחק מחדשות על עזה,על אלימות במועדונים על פגיעה בזכויות אזרח כאלה ואחרות?

אתם חושבים שלי אין אספירציות לקום לאסוף את המשפחה המורחבת כדי שלא נרגיש בדידות וללכת לגור בסלובניה? ארץ שבה מדווחים על סוג השקט שיש באותו יום..

אני נורא רוצה,אבל נפשית קשה לי

ועוד לא דיברנו על הילדים בכלל

אני יודע  מה אחת הדאגות של שצה

זה ניכר בכל פוסט שהיא כותבת על ילדיה,הם שכחו לדבר עברית,לפחות הקטן.

וזה מאוד מפריע לה ואני מבין את זה לגמרי

אובדן שפה מוביל לסוג של אובדן זהות ולאובדן השייכות (לא בהכרח אומנם,אבל זה התהליך,אין מה לעשות)

לא שיהיה נורא אם הוא ירגיש אמריקאי,יש 300 מליון כאלה

אבל נראה שלשצה חשוב שלילדיה יהיה סוג של ערך מוסף בנוגע לזהותם והשתייכותם

אז שצה מרגישה עדיין ישראלית,אבל איזה קשר יש לבן הצעיר שלה לישראל? זה שאמא ואבא שלו מדברים עברית? זה שאבא שלו נמצא על הקו ישראל ארה"ב הרבה פעמים בשנה? זה שיש לו בארץ סבים וסבתות

שהוא רואה אולי פעם בשנה כשהם מגיעים לבקר?

ועד מתי יהיה להם כח לעשות את המרחק הזה? איזו חוויות הוא יזכור כשיגדל מסבא וסבתא שלו?

אם יש דבר שאני מצטער עליו זו העובדה שילדיי לא חווים סבא וסבתא

אבא שלי הלך לעולמו כשהם היו קטנים ,כנ"ל חמותי

אשתו של אבא שלי שמוגדרת סבתא,לא ממש "מזדרזת" למלא את התפקיד למרות שכאן גם אנחנו אשמים,אנחנו לא ממש נותנים לה...

האבא של זוגתי שהוא הסבא השני  לא מגיע אלינו ואנחנו לא אליו בעיקר בגלל משקעי עבר קשים

אז מי נשאר? נכון,דודה שולה

אם יש דבר אחד שאני יכול לומר על דודה שולה שהיא לא סבתא חוקית, שהיא ממלאה את תפקיד הסבתא לילדיי בצורה מעוררת כבוד,

יש לה את המגרעות שלה,אבל זה לפוסט אחר

בעניין של הילדים שלי היא משמשת סבתא לכל דבר ועושה מעל ומעבר

אני מאוד רגיש לעניין הזה כי אני חוויתי סבא וסבתא כחוק,כמו שילד צריך לחוות סבא וסבתא: אהבה,דאגה ונתינה ללא גבול.ממש כך

לעיתים חשבתי שהם אפילו מגזימים בכל אלה..

(בעיקר שהמנהל ק. רצה לזרוק אותי מבית הספר בכיתה י' וסבתא שלי שהייתה חברה בכירה במפלגה (מה איזה מפלגה? מפא"י,נו מה) "משכה בכמה חוטים" ונתנה למנהל ק' להבין שזה או שאני חוזר או שהוא עף)

לדעתי אין תחליף לחווית לשבת בבוקר במיטה של סבא שמספר סיפור על עוזי בוזי ודוד

לדעתי אין תחליך לחוויה ללכת להעיף עפיפונים (טייארות בשפת העם) עם סבא בגן העצמאות

או להסתכל על סבא שמואל מצייר באטליה שלו

או לנסוע עם סבתא טובה לטיול בדסוטו הלבנה עם אריה הנהג

אז לילדים שלי אין חוויות מהסוג הזה

אני מקווה שדודה שולה ואנחנו ממלאים בצורה זו או אחרת את המקום ששל סבא וסבתא בחייהם(אם זה אפשרי בכלל)

אבל ברור שחוויות מהסוג שאני חוויתי כילד לא יהיו להם

וזה מצער אותי

זהו,זה הכל.

ועוד לא כתבתי על הצפיה בכוכב נולד של אתמול (גוריאלשווילי איכזבה מאוד. מזל שהבחור מאשדוד עם הגיטרה  ששמו זרח מפרחוני..היה מצויין)

ועוד לא כתבתי על העובדה שכמו שאתמול עפה הגינג'ית הנחמדה איריס  בסיבוב הראשון של הכוכב

ככה עפנו  חבצי  ואני אחרי שבוע אחד בפעילים...נו..אנחנו כנראה לא בנויים למסגרות נוקשות..

בבנין ציון וירושלים ננוחם..

תיהיו טובים ורגישים