עכשיו סיימתי את הספר

מה,מה לכתוב?

הדבר המיידי שקופץ לי לראש זה איך מעיזים להחביא את הספרים של דן בן אמוץ?

איזו כתיבה מדהימה,איזה סופר מוכשר הוא היה

כן,כן אני יודע שהוא הואשם לא אחת בהטרדה של נשים

ואמרתי שאם הוא היה חי בתקופתנו והיה מתנהג כמו שהתנהג אין ספק שהיה יושב בכלא

אבל  הוא לא ישב

ויש הרגשה שיש איזשהו חרם סמוי מצד הממסד "התרבותי" על הספרים שלו

ממסד תרבותי עלק,חבורת צבועים מגעילה

האיש מת,ממה אתם מפחדים?

לאנשים צעירים שלא הכירו את ספריו וכתיבתו אומר שהוא היה סוג של אביב גפן בשיא תהילתו

איש שאנשים בפרוש הלכו אחריו

הספר "לא שם זין" היה ספר חובה לאנשים צעירים לפני צבא ואחריו

"זיונים זה לא הכל"  ו"זיוניוני הדרך" היו רבי מכר לאורך שבועות ארוכים

נכון,בכולם כיכב דן כסוג של רב שגל,אבל עזבו את הזיונים,הכתיבה רבותי הכתיבה לבדה הייתה מעשה אומנות

(בטח תיכף כמה בחורות כאן ישפכו עלי מי אפסיים)

הטור שלו בעיתון חדשות בעמוד האחורי נכתב כאילו הוא מדבר לכל אחד מאיתנו

והוא ידע שרבים קוראים אותו ובכל זאת התייחס ל"ששת קוראיו" כאילו הוא משוחח עם כל אחד מאיתנו.

את לזכור ולשכוח קראתי מייד כשיצא ב1968

אני זוכר שאבא שלי קנה את הספר

משום מה הוא נראה לי אז "שמן" יותר..

במרחק הזמן אני כמובן לא זוכר איך הייתה ההתרשמות הראשונה שלי אז מהספר

עכשיו אני עדיין תחת הרושם של הספר שזה עתה סיימתי

ואני מרגיש  איך לומר שחבל שנגמר

מי שלא קרא ,כדאי לו

אני לא ממש רוצה לספר את הסיפור

רק אומר שניצול שואה שמנסה למחוק את עברו מחליט לנסוע לגרמניה לבקש פיצויים..

מעכשיו פי סגור מממממ... ממממ..

זהו, תיהיו טובים