יש שיר של נעמי שמר

שיר על החופש הגדול  שמזכיר ארץ ישראל אחרת,תמימה בעיקר כזו

שאין סיכוי בכלל שתחזור:

"הכל אני יכול בחופש הגדול

לצמוח ולגדול בחופש הגדול

ללבוש סינר כחול בחופש הגדול

וככה לעמול בחופש הגדול

הכל אני יכול

כי זה החופש הגדול

כמעט הכל אפשר בחופש הגדול

אולי נסע לכפר בחופש הגדול

לעזור שם בבציר בחופש הגדול

וקצת לחצור חציר בחופש הגדול

אבל הכי נחמד בחופש הגדול

פשוט להיות לבד בחופש הגדול

ועל חולות זהב בחופש הגדול

לשכב לי על הגב בחופש הגדול"

איזה שיר תמים,שיר של ארץ ישראל הישנה

לפני שפועלים תאילנדים בצרו בבציר

ולפני שפועלים אחרים "חצרו בחציר"

ואיפה נשארו חולות זהב?

הזכרונות שלי מהחופש הגדול הם קודם כל בימים שלפני:

ההמתנה לתעודה ביום האחרון..

ומה אבא ואמא יגידו כשיתגלה להם כמה הברזתי מבית הספר (ב7:45 מהחור בגדר)

כמה עונשים ואיזה סוגי עונשים אני עומד לקבל בגלל ה"שליליים" בתעודה..

והאם הם יסתפקו בקורסים שבית הספר נותן לתלמידים כושלים או שגם בחופש הזה אצטרך לשרך רגליי לשיעורים פרטיים..

אגב בסוף כיתה י' כשקיבלתי תעודה ממש רעה(יש לי סיבה מר ק',אמא שלי בחרה למות בדיוק בסוף השליש השני ואתה מבין מר ק' לימודים לא היו ממש בראש שלי באותו זמן,אבל  בשבילך אלה היו "זוטות" כי תלמידים שלא לומדים ולאמשנה מה הייתה הסיבה לא ממשיכים ללמוד בבית ספרנו המפואר)

אבא שלי שלח אותי למורה פרטי

3 פעמים בשבוע ! כי מר ק' הבטיח לסבתא שלי שאם אלמד ואגש בסוף החופש לבחינות הוא יעלה אותי לכיתה יא'

המורה הפרטי כ. גר בבית מדהים בנחלאות,אני זוכר שהוא עישן סיגריות  שטוחות,לא זוכר מאיזה סוג (מי שזוכר מוזמן להזכיר) והוא היה מראשי השמאל הקיצוני בארץ באותו זמן.

כשאני אומר שמאל קיצוני אני לא מתכוון למר"צ ודומיה

הרבה יותר שמאלה ודרומה

מצפן אחכ אוונגרד,אחכ דרך הניצוץ

הרבה להט מהפכני היה שם בבית ההוא בנחלאות

מעבר לזה אשתו הייתה צלמת וסופרת ילדים והיה לי מאוד נעים אצלם,סוג של בית פתוח,מדברים בשקט

בלי לחץ,בלי צעקות,שמאל קיצוני שקט :-))

אבל באתי ללמוד ולא לקרוא על מעמד הפועלים(אז לא קראתי,כמה שנים מאוחר יותר חזרתי לזה)

אגב בסוף את הבחינות עברתי אבל לבית הספר של מר ק' לא חזרתי.

אבל אם נחזור לחופש הגדול אני זוכר שהיינו עצמאים מאוד.

ההורים היו עושים לנו מנוי בבריכה והיינו הולכים לבד,

בעיקר לבריכת בית זית שאליה היה אפשר להגיע ברגל

המהדרין היו עושים מנוי בשורש

והפושטקים היו הולכים לבריכת ירושלים:-))

כשההורים היו לוקחים חופש היינו נוסעים לבנימינה

לבנימינה היה ריח אחר

ריח של כפר

היינו עוזרים לבצור את הכרם,להעביר צינורות מים בפלחה

לנסוע על הטרקטור

לאסוף ביצים מהלול ובעיקר לשבת בבריזה של הערב על המרפסת ולחלום על הילדה בבית השני שאולי במקרה תעבור ונראה אותה(שיט,אני לא מצליח להזכר איך קוראים לה)

וחוץ מזה בילינו אצל סבא וסבתא בתל אביב

הלכנו לים בחוף מציצים

לבריכת גורדון (עם מי הים)

להעיף טייארות בגן העצמאות ,לקולנוע

להסתובב בדיזינגוף בעיקר בין כסית לקליפורניה של אייבי נתן

וכמובן שמענו המון סיפורים על עוזי בוזי ודוד..

ובכל אותו הזמן התגעגענו לחבר'ה מהכיתה בבית בירושלים..

זה החופש הגדול שלי,בערך.

בלי קשר: המהלך של הקמת הפועל קטמון ירושלים רוקם עור וגידים בהתרגשות רבה.

הטור דה פראנס מתחיל ביום ראשון

תיהיו טובים וסבלניים