קראו לי צר אופק,קראו לי מה שאתם רוצים..

אבל עדיין  גם אחרי 4 וחצי שנים כאן אני חושב שבלוג,יומן רשת  נועד למטרה אחת: כשמו כן הוא.

יומן שבו אפשר להעביר תחושות,לספר חוויות, לעבור הארה תוך כדי כתיבה

אתם יודעים,הסוג הישן והטוב.

אין לי כמובן שום בעיה עם  סוגי היומנים שנכתבים כאן ובמקומות אחרים

ערים וירטואליות,כאלה שממוסחרים וכאלה שכותבים סוג של "קמתי התלבשתי"(שלפעמים מוכרחים להודות גם אני נמנה איתם)

לא ממש מעניין אותי איך אחרים מתייחסים לתופעת הבלוגים

אני משתדל לשמור על הציביון שלשמו התכנסתי.

לא הציעו לי מעולם לשווק משהו בבלוג ואני לא ממש מתפלא

יכול בהחלט להיות ,אם להיות ישר שאם תוצע הצעה שלא אוכל לעמוד בפניה,אקבל אותה

אין מה להתייפייף.

בעיקרון טוב לי בסוג הכתיבה שאני כותב ולא נראה שזה ישתנה בעתיד.

לא אהפוך ל"מכונת שיווק" בעיקר כי הבלוג שלי לא מושך כל כך הרבה קהל(צריך לומר את האמת)

וגם כי אני מניח קהל היעד של המפרסמים למיניהם הוא קהל צעיר ואני לא נמנה עליהם. 

הבלוג שלי הוא אחר, עם תכנים שלא ממש מושכים צרכנים(אלא אם מחליטים "לצרוך" חרם על המשחקים האולימפיים,או מאבק נגד חוק ההסדרים החדש) ומי שבוחר בסוג האחר,שיצליח.

יש כמה תופעות בבלוגיה בלי קשר למסחור שמוציאות אותי מהדעת,אבל לא לי לשפוט את אותם בלוגרים.

הרי יש כאן חופש ביטוי וכל איש הישר בעיניו יעשה כל זמן שמה שהוא כותב לא פוגע באף אחד.

ובנימה אופטימית זו אומר רק: תיהיו טובים