החלטנו להשאיר את התוכי

גם כי מסתבר שזוגתי  לא מתה על זוחלים (כמה לא מפתיע..)

וגם כי האיגואנה יקרה

בכלל לבני האמצעי יש גחמות  שמתאימות לגיל 12

אבל זה לא אומר שעם כל גחמה אנחנו צריכים לזרום..

אז התוכי מרעיש,וכן,כשהוא מרעיש אנחנו שמים שמיכה (סדין ,מי שם שמיכה בקיץ) והוא קצת מפסיק

אבל בעיקרון הוא נודניק לא קטן

אבל נחייה עם הנדנודים שלו,אין ברירה כרגע.

גחמה נוספת שבאה לו לראש שהוא בא בהצהרה שהוא רוצה ללמוד לתופף!

אמרנו,במקום הג'ודו?

אמר ,לא,נוסף לג'ודו..

אמרנו,חביבי,רק אתמול (הכוונה לשנה שעברה) למדת גיטרה,החזקת מעמד חודשיים בערך,לא התאמנת בכלל ובסוף זנחת את הרעיון.

מי יתקע לידינו שהסנריו לא יחזור על עצמו?

אמר לנו, לא יחזור..יה רייט

אמרנו,יופי שלא יחזור,אבל על תיפוף אין מה לדבר כי  בחיים לא נכניס מערכת תופים הבייתה.

גם אין מקום פיזית (באמת שאין,איפה נשים את המערכת? על הראש שלי??? ) וגם אי אפשר,זה בית משותף .

אי אפשר לתופף כאן בלי להפריע את מנוחת השכנים (ועוד לא אמרנו שום דבר על מנוחתנו שלנו).

אמר,אני יכול להתאמן אצל המורה.

אמרנו,זה לא רציני,למורה צריך להגיע והאמת שהגעתם לגיל(אתה ואחותך) שאנחנו לא מסיעים יותר אם לא ממש צריכים

אמר,אני אסע על אופניים (הוא טוחן במוח,שחבל לכם על הזמן)

אמרנו לא עכשיו.

הוא לא חזר על הרעיון,בטח מחכה לזמן מתאים לעלות שוב את הנושא,צריך להיות בכוננות:-)

אגב,אנחנו מפסיקים גם להסיע את הילדה לבית הספר וחזרה

עשינו את זה בשנה שעברה (ואני מניח שבימים עם גשמי זעף או בימים ממש חמים נבוא לקחת או להחזיר)

לקח לנו המון אנרגיה (וגם הרבה כעס על ההורים של החברה שלה שהשתתפו בהסעות הבוקר)

מתחילת השנה הבאה,היא תקבל כסף לאוטובוס (נתנו כרטיסיה בשנה שעברה שולה ,בטח שנתנו,אבל היא  חשבה שהניקובים זה לא כסף וחגגה על הכרטיסיה עם חברות שלה ולמרות שאנחנו בעד נתינה כי זו מצווה חשובה

אפאס לא נראה לנו  שההורים של החברות שלה לא יכולים לתת להן כסף לכרטיסיה והפלא זה פלא,תוך שבוע הכרטיסיה נגמרה!!! ככה שיצא שאנחנו מממנים את "כל השכונה" ולא ממש בא לי לעשות את זה.

לכן היא תקבל כסף לאוטובוס,תרצה,תשתמש בכסף לכרטיס אוטובוס,לא תרצה,שתלך ברגל,להזיק זה בטח לא יזיק לה.

אח שלה(זה הטוחן מוח) ילמד בכיתה ז' באותו בית ספר והוא כבר הצהיר שיסע על אופניו לבית הספר.

צריך כמובן לשוחח איתו עדיין על נסיעה בטוחה וזהירה כי כבר ראיתי ילדים בשנה שעברה שנוסעים להם באמצע הכביש בחוסר זהירות משווע,פשוט מפחיד לראות את זה.

יש לי זוג חברים טובים,שנשואים מעל 10 שנים

בכל  עשר השנים הם לא הצליחו להכנס להריון

הם עברו טיפולי הפרייה קשים ומפרכים,עד שלפני 9 חודשים האשה נקלטה להריון.

אתמול היא ילדה זוג תאומות וכולנו,כל החברים נורא מאושרים בשבילם.

דיברתי איתו אתמול כשהיא הייתה בחדר התאוששות,וכולם בריאים והכל בסדר

היום תלד אישתו של חבר נוסף אחרי שעברה שבוע 41

צריך לצלצל לברר מה קורה.

זהו,מחר יום שישי המבורך,בשבת משפחתי הולכת לסופרלנד(בלעדי,היו לנו 5 כרטיסים,בני האמצעי איבד כרטיס אחד,דודה שולה גוייסה ללכת במקומי,היא תקנה כרטיס במחיר מלא,אני ממש מקווה שלא יהיו שינויים בתוכניות...)

ואחכ ישאר עוד שבוע אחד לסיום החופש הגדול (בלי להחשיב שביתות)

עד כאן

תיהיו טובים ומלאי אופטימיות זהירה..