אני בדילמה.

חשבתי להשאיר ככה את הפוסט עם ההצהרה  בת 2 המילים האלה

אבל אז מי שטרח ונכנס היה אומר  WTF  ??? ובצדק

מצד שני אני לא ממש יכול לפרט כי זה מאוד אישי,מאוד מאוד אישי.

אבל כבר כתבתי דברים מאוד מאוד אישיים כאן בבלוג

אז להתחיל עכשיו אחרי 4 וחצי שנים  לא לכתוב הכל?

בחודש הבא אני בן 55 .לא תמיד אני מרגיש את הגיל,בעצם רב הזמן לא

אולי בגלל שיש לי ילדים צעירים,אולי בגלל שהייתה לי "פריחה מאוחרת" וחוויתי הכל באיחור.

בכל מקרה אני(הראש שלי)  לא מרגיש בגיל הזה אבל הגוף אם לא מטפלים בו כראוי יש לו רצונות משלו.

והוא מאותת על דברים שלא נראים לו

קחו את אי האהבה שלי לרופאים + דחייה שלי  על האיתותים של הגוף  שמשהו לא בסדר+המחשבה הנאיבית ש"הבעיה" תעלם

וקבלו את המצב בו אני שרוי עכשיו.

האמת שמידי פעם עוברת בי מחשבה,אוקיי,זה המצב,אולי נשאיר אותו ככה?

אבל מצד שני אני מסתכל על עצמי ואומר,מה כולה 55 כבר עכשיו להפסיק לעשות דברים בגלל  שאני קצת מפחד מרופאים?

המגיבים הרגישים והנבונים שלי ודאי מבינים על מה אני מדבר

אני חושב שזו פעם ראשונה שאני כותב על תחושות שקשורות לגיל שלי ואם חשבתי שזה קלי קלות

אז זה ממש לא

ראשית החשיפה,שנית המבוכה ושלישית להודות  בלי בול שיט שיש לי בעיה ואני צריך לטפל בה

אז הנה,אני מסיים לכתוב את הפוסט והולך לרופא

איך אמר אריק שרון  על הפינויי של ישובי גוש קטיף: ברגישות ובעדינות

ככה תיהיו איתי בפוסט הזה,רק זו הפעם

תיהיו טובים