אתמול בערב נפתחו המשחקים האולימפים באתונה

טכס הפתיחה מלבד הדלקת הלפיד האולימפי

אקט מרגש בפני עצמו

והקוריוז בלראות את הדגל שלנו מונף באיצטדיון ולהיות בטוחים שאנחנו אכן שם

הוא טכס מסורבל ארוך ולא ממש מעניין

תמיד המדינה המארחת משקיעה בטכס הפתיחה כדי שנוכל לראות כמה קשה הם עבדו

מהרגע שהוכרז שהם יארחו את המשחקים

הזכרון האולימפי הפרטי שלי הולך אחורה עד המשחקים האולימפים במקסיקו 1968

שנת 68 למי שלא יודע הייתה שנה של מרד עולמי

סטודנטים בהנהגתו של דניאל כהן בנדיט או  בכינוי "דני האדום"

הפגינו נגד דה גול בצרפת

הם רצו צרפת עם משטר סוציאליסטי קומוניסטי משהו

נמאס להם ממעורבות צרפתית בקולוניות צרפתיות מעבר לים

והם רצו רפורמות חברתיות

בסוגריים אני גאה לומר שאחת מהידידות הקרובות של המשפחה שלי

אשה בשם אנה הייתה לצידו של דני האדום כל השנה המדהימה הזאת

והיא אחרי שעלתה לארץ סיפרה סיפורים מדהימים

בארה"ב המשטרה הפדרלית ירתה בסטודנטים מפגינים באוניברסיטת ברקלי.

אז גם התחילו הפגנות נגד ניכסון על המעורבות האמריקאית בויטנאם

והשחורים בארה"ב תחת מנהיגותו של מרטין לותר קינג המשיכו לדרוש את זכויותיהם

ישראל שלנו הייתה באופוריה

אחרי ששנה קודם ניצחנו במלחמת ששת הימים

והמנהיגים כאן ובראשם משה דיין פשוט ישבו ו"חיכו" לטלפון מהערבים

אולי אם היינו חכמים כמו שאנחנו היום..

היינו מרימים אנחנו טלפון לנאצר או לחוסיין

ואומרים

אוקיי..ניצחנו..עכשיו בא נדבר שלום..

הנה סיני

הנה הגדה המערבית

בוא נשלים

ושלום על ישראל..

במקום זה עשינו דברים אחרים שבינם לבין שלום אין ולא היה קשר

אבל למה לדבר על דברים כאלה..

נחזור למקסיקו 68

ארה"ב כרגיל שלטה בריצות הקצרות

והאתלטים שלה שניצחו כרגיל בריצות ה100 וה200

נעמדו על הפודיום והניפו יד קמוצה כשקיבלו את המדליות

סמל הכח השחור

אני חושב שאחכ כשהם חזרו לארה"ב

הם הושעו על יד הועד האולימפי האמריקאי בגלל ערוב של פוליטיקה וספורט..

כמה צביעות יכולה להיות בגופים חצי ממשלתיים

יותר מאוחר באותה שנה

נרצחו בובי קנדי שרץ לראשות המפלגה הדמוקרטית

ומרטין לוטר קינג שהיה לו חלום (הנאום המפורסם "יש לי חלום").

אחרי הרצחם

עלו מנהיגים שחורים קיצוניים כאנג'לה דיויס ודומיה שלקחו את השחורים בארה"ב

למלחמה חסרת פשרות בגזענות

הדרך הייתה קיצונית ופתלתלה

אבל הצליחה

ניכסון שיקר לעמו ללא הפסק כששלח עוד ועוד כוחות לויטנאם

שנת 68 הייתה רק  תחילת הסוף של ניכסון כנשיא שאחכ התגלה כמטורף לא קטן

אבל תחת מנהיגותו הגיע ביולי 69 אדם לירח

ובמרוץ החימוש עם בריה"מ הוא תמיד היה צעד אחד קדימה

(לא שזה נחשב היום כבוד גדול)

אגב מעורבות של פוליטיקה וספורט תמיד הייתה קיימת

משום מה חשבו שהחרמת המשחקים האולימפים תשנה מדינויות

של מנהיג כזה או אחר

וזה כמובן לא קרה

כך מדינות אפריקה החרימו את המשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 84

בגלל שדרום אפריקה הוזמנה למשחקים וכפי שכולנו זוכרים שלט בדרום אפריקה המיעוט הלבן עם המדיניות הגזענית של האפרטהייד

ב1980 הוחרמה אולימפיאדת מוסקבה על ידי הנשיא קרטר הדביל

וכל גרורותיה של ארה"ב ובראשם ישראל החכמה

החרימו את המשחקים

רק אחכ נכנס קצת שכל לראשם של מנהיגי העולם

והם עשו הפרדה בין פוליטיקה לספורט

לפחות הפרדה על הנייר

כי בחישות מאחורי הקלעים תמיד היו

ב72 במינכן היכה הטרור באולימפיאדה

הועד האולימפי הבין לאומי סרב להפסיק את האולימפיאדה

בקלישאה ש"לא נותנים פרס לטרור"

מאז ועד היום לא מצליחה ישראל לגרום שטכס האזכרה לחללי מינכן יהיה טכס

מרכזי במשחקים ובכל פעם הם נערכים בכפר האולימפי

אך לא בחסותו של הועד האולימפי

כדי לא להרגיז אף אחד

אפשר לספר על הרבה רגעים מרגשים במשחקים האולימפיים

כבר כתבתי על כניסתו של איש המרתון האגדי

אבבה ביקילה האתיופי שרץ יחף את המרתון

נכנס בשערי האיצטדיון בטוקיו 64

ומניף ידיים לצדדים

כבר כתבתי על קפיצת השיא המדהימה  של בוב בימון

8.90 בקפיצה לרוחק במקסיקו 68

אפילו הוא לא קלט בהתחלה  איזו קפיצה מדהימה הוא קפץ

גם כתבתי על נבחרת השחיה המדהימה של מזרח גרמניה במונטריאול 76

ובראשן השחיינית המצויינת קורנליה אנדר

שלקחו 11 מ13 מדליות זהב בתחרויות השחיה

השחיינית האמריקאית המסכנה שירלי בבשוף  בטח התחרפנה מהעובדה

שהגיעה לשיאה בזמן הלא נכון מבחינתה לבריכת השחיה

כי היום ידוע שקורליה אנדר וחברותיה הולעטו בסמים

ואי אפשר היה לנצח אותם בכלל

בריצות למרחקים קצרים שלטו ללא עוררין הרצות האמריקאיות

ובראשן פלורנס גריפית ג'וינר ארוכת הציפורניים

מידי פעם ניסו לדגדג את האמריקאיות רצות רוסיות

מזרח גרמניות- מריטה קוך

ואשה מדהימה מג'מייקה בשם מרילין אוטי שהיום בגיל 44 רצה עבור סלובניה ירחם השם

היא לא זכתה מעולם במדליית זהב

וספק עם במדי סלובניה בגיל הזה תצליח לעשות זאת

אבל לראות את האשה הזאת רצה תמיד הייתה חוויה

אני לא חושב שצריך להזכיר את ריצת גמר ה-100 מטר בסיאול 88

הריצה הגדולה מכולן

השערורייתית מכולן בה ניצח בן גונסון הקנדי את קרל לואיס

וזכה להיות האיש המהיר בעולם לזמן כל כך קצר

בן ג'ונסון נפסל בגלל לקיחת סמים אסורים ותוארו נשלל ממנו

והוא אפילו לא נזכר בספר השיאים של הריצה המדהימה הזאת

היום אגב השיא ב100 מטר מוחזק על טים מונטגומרי

והוא עומד על 9.78 שניות

מעניין אם השיא ישבר במשחקים האלה ומי ישבור אותו

ולא דיברנו על תחורויות השחיה

ולא דיברנו על ענפי הכדור ועל הענפים הקטנים שלא זוכים לתהילה

ולא דיברנו על ההוואי בכפר האולימפי

מקום התכנסות של אלפי אנשים צעירים מכל העולם

ועל מה עושה אולימפיאדה למדינה המארחת ובעיקר לעיר המארחת

לפני כמה שנים ניסו כמה סטודנטים ישראלים לארכיטקטורה

לעניין את הועד האולימפי הבינלאומי

באפשרות לערוך אולימפיאדה בתל אביב ב2012

למרות הנסיון המעניין והאופטימי

ולמרות תמיכה נלהבת מצד אלכס גלעדי הבלתי נלאה

זה לא יקרה בקרוב

דומה הדבר לנסיון של דרום אפריקה בימי המשטר הלבן (ולא היה כזה)

לבקש שהמשחקים האולימפיים יהיו שם

הצחוק שהיה מתגלגל ברחבי העולם לו הוגשו בקשות כאלה

אולי היה שובר את הקרח

ומסיים הרבה מלחמות

אני לא ממש בטוח שהצחוק המתגלגל היה שובר משהו בסכר הגבוה שקיים בין ישראל לפלסטינאים

דרוש קצת יותר מבדיחה טובה ככל שתיהיה

להפיל את החומה הגבוהה שהקמנו במו ידינו ביננו ובין העולם הנאור

אולי אם משה דיין ב68 היה פחות עסוק בשוד קברים

וקצת  חושב על העתיד של ילדינו וילדי ילדינו

יכול להיות שהיינו זוכים לראות אולימפיאדה בתל אביב

במצב הקיים

לא בטוח שתיהיה גם מכביה כאן

ובנימה אופטימית זאת אסיים

אני מזכיר לכם שאני רחוק כ100 תגובות מה30 אלף

אבקש בחסדיכם כי רב

לצלם את הכניסה ה-30 אלף

שבת שלום יקיריי

תאחלו שיהיה לי מפגש נעים היום אצל גמאמא..

אני מתרגש