השבוע,רציתי להגיב לאחד הפוסטים של אילן פרנק(הזכור מעניני כלבוטק) בקפה דה מארקר.

ראשית  הענינים שם איטיים להחריד

לא יאומן כמה זמן לוקח עד שאתה מעלה את הדף עובר את כל התגובות בשביל להגיע למקום שאפשר להגיב, אגב,יכול להיות שיש דרך אחרת,אני מודה שאני פרימיטיבי לגמרי בנושא ובגלל זה אני גם מסתבך

בקיצור,הדה מארקר הזה הורה לי להרשם.אתה לא יכול להגיב אם אתה לא נרשם (שוב, יכול להיות שיש דרך אחרת)

לרגע חשבתי לעזוב את הכל ולחזור למקום ממנו באתי (ישרא) אבל אמרתי,אוקיי,ניתן צ'אנס לעניין.

נרשמתי כחוק למרות הניג'וס ופתאום אני מוצא את עצמי בעל בלוג בקפה דה מארקר !

עכשיו עם כל האיטיות של הבלוגיה שם ,לך תמצא את מנגנון המחיקה

הרי בכל מקום הגון,נותנים לך צ'אנס להתחרט על רכישה

שם,אי אפשר.

שלחתי מייל לתמיכה הטכנית של הקפה

שלחתי מייל למשהו שהבנתי שקוראים לו קהילה תומכת,שום דבר.

אף אחד לא החזיר מייל,אף אחד לא צייץ

רוצים ככה? נטשתי את הבלוג איך שהוא ככה ,ריק,עזוב,בודד בלי לעצב אותו,בלי להכניס פרטים בלי כלום

עליתי על סוסי ושבתי לכאן

וככה איך שהבלוג נראה עוד מישהו שלח לי הצעת חברות.מכיון  שאין לי שום כוונה להיות חבר שם

לא עניתי לו אפילו,לעבור שוב את האיטיות הזאת? לא תודה

בכוונה אגב אני לא מתייחס לכותבים באתר

כבודם במקומם מונח

ההתייחסות היא למנגנון האיטי והלא ידידותי למשתמש  שלא מעודד הצטרפות. של אנשים כמוני,שאינטרנט הוא לא דבר מובן מאליו בשבילם.

עד כאן בנושא הזה.

פתחתי טבעת חדשה.זה אחרי שסגרתי טבעת  אחרת שנקראה "תל אביב שנות ה80"

לצערי אף אחד לא בחר להימנות על הטבעת הזאת שהביאה סוג של זכרונות מתל אביב של שנות ה80

ומכיון שזו לא צלחה החלטתי ללכת 20 שנה אחורה ולפתוח טבעת שנקראת  "ילדי שנות ה60."

נכון שיש מעטים מאיתנו כאן וספק אם הם פנויים בכלל להתחבר לטבעת נוספת

אבל  זה מה שהתחשק לי לעשות

ירצו,יצטרפו,לא ירצו לא יצטרפו,לא ביג דיל.

אוטוטו תאריך  יום ההולדת שלי מתקרב (עוד 3 שבועות)

חשבתי לחגוג את הארוע (יום הולדת 55 לשואלים) בארוחת בוקר בגיליס או במנטה ריי (ותודה לעדי על הרעיונות)

או בכלל במקום מחוץ לתל אביב,לא יצא לי להקדיש הרבה מחשבה לעניין

רעיונות לארוחות בוקר או ערב במקומות שלא פושטים עור מהבן אדם יתקבלו בברכה ובתודה.

מזמן לא אכלתי במסעדה

כל הנסיונות שלי לתאם מפגש בין חבריי עלו בתוהו

בחמישי שעבר אחד החבר'ה ביקש לבטל בגלל משהו דחוף שצץ לו

אתמול לשניים לא היה חשק  לצאת מהבית ומכיון שכך לא דיברנו אפילו על תאריך קרוב.

אין דבר,אולי נתאם מפגש לחודש הבא,נראה.

אגב לידיעת המודאגים בקשר למה שכתבתי על אוני ומרצי באחד הפוסטים האחרונים:

הכל בסדר,אזעקת שווא,פורס אלארם, חזרתי אל בורות המים ,לעיר ולכיכר :-)

הקטע הכי גדול בכל הקטע שזה לא הכדורים שלקיחתם גרמה לי לחשוב שאוני עבר מן העולם .(זמנית כמובן שלא יהיה ספק). טעיתי.

העניין הוא שצריך שניים לטנגו,חיבור בנקודת מפגש.

ואם אחד מהשניים הולך לישון מוקדם יותר  מבת זוגו ולא מתעורר כשהיא  מצטרפת, יש לנו בעיה יוסטון.

כלומר ,אתם מבינים,צריך שיהיה מפגש ולא וירטואלי כדי שתמומש האופציה אותה "רכשתי"בזמנו ובחודש האחרון לא היה מפגש כזה

וזה הפריע,כמובן שהפריע

אבל בגילנו המתקדם ,לפעמים נכנעים לעייפות ולמתיקות השינה וממהרים לומר,אוקיי מחר.

שום דבר לא בורח.ואתם מכירים את הפתגם הידוע,"מה שנדחה למחר צפוי להדחות למחרתיים" (מה אין פתגם כזה? זה פתגם קמבודי עתיק,עכשיו המצאתי).

וככה הזמן עובר לו עד שאתה תופס את עצמך ואומר: ראבק ! די !

ואתה חוזר לעשתונותיך...

זהו,יום שישי הטוב חזר

תיכף נלך להעיר את הילדים,קניות,בשר,ירקות ואולי נלך לפנה"צ לחומוס קלאבוני,מזמן לא היינו שם(אבו חסן סגור עד יום ראשון בגלל האבל)

שיהיה אחלה יום ותיהיו טובים