אני חושב שאת החומוס הכרתי בשנות ה 60

אבא היה לוקח אותנו לאכול במסעדת רימון(לפני שהפכה לבית קפה).

שם היה לו שולחן קבוע,הכירו אותו וידעו מה הוא אוכל

לדעתי אכלנו בכלל טחינה אבל עברו הרבה שנים ואני לא כל כך זוכר

אני גם לא זוכר אם בבית בילדותנו אכלנו חומוס או שזה סוג של אוכל שהיינו אוכלים רק בחוץ כמו הפלאפל

בכלל לאכול פלאפל היה סוג של אמירה חברתית.

היינו בתנועה המאוחדת(חולצה כחולה עם שרוך אדום) ואחרי כל פעולה ולפני שהיינו עולים לאוטובוס הבייתה

היינו הולכים לאכול פלאפל.

רוב החבר'ה היו הולכים לפלאפל ברח' אגריפס מול קולנוע עדן

המהדרין היו הולכים לפלאפל דליה בקינג ג'ורג ו2 הקבוצות היו נפגשות בתחנת האוטובוס ליד מעיין שטוב

בשנות ה70 היו כמה מקומות בירושלים  לאכול חומוס

היו 2 המקומות הותיקים,פינתי וטעמי שתמיד היו מלאים ותרבות עמידה בתור לכיסא פנוי לא הייתה מוכרת במקומותנו.

ולכן אם היה מלא,היינו הולכים הלאה

וללכת הלאה זה היה להגיע לרח' מרדכי בן הלל למלך החומוס ליד החנות של תקליטי פיקדלי

שם היה מקום גדול בעל 2 מפלסים ותמיד היה שם מקום.

המהדרין היו הולכים לאבו שוקרי בעיר העתיקה.

וזה לא אבו שוקרי מהפרסומות המטומטמות בטלויזיה

זה אשכרה אבו שוקרי המקורי.

חדרון צר וארוך בסופה של הדרך המובילה משער יפו לתוך השוק ובסופה לעלות כמה מטרים שמאלה לכיוון שער שכם.

לא הייתי שם כמה שנים לכן יכול להיות שאני טועה בהכוונה

אבל החומוס יא ראב החומוס הוא טעם גן עדן.

באותן שנים כשהיינו הולכים לסרט בסינמטק בבית אגרון או לסרט בתיאטרון ירושלים היינו מקדימים והולכים לאכול במנגן,כבר סיפרתי על המסעדה המופלאה בנחלאות.

חומוס דווקא לא היה הצד החזק של מנגן,אלא המאכלים הבייתים שהתבשלו על פתיליות.

ואם היינו נשארים רעבים היינו קופצים לבנין המכושף במעלה רח' אגריפס למקום של מאיר וג'ינג'י שם היינו מנגבים חומוס ואוכלים סלט ערבי דק דק.

בשנת 82 עזבתי כאמור את ירושלים ועברתי לתל אביב

אי אפשר היה בלי תרבות השוטטות והישיבה הנינוחה של יום שישי בצהריים

וכשהתגבש קאדר לעניין הזה התחלנו לחפש מקום.

קפה תמר נבחר מהר מאוד  למקום בסוף שותים בעצלתיים קפה (שנות השמונים אני מזכיר)

ובשביל חומוס טורטרנו.

התחלנו באיזה מקום ששכחתי את שמו בדוד המלך פינת אבן גבירול,המשכנו לצפון דיזנגוף,ירמיהו

אבל אף פעם לא הייתה שם חניה ולכן עברנו דרומה

ואז הגענו למרכז החומוס האסלי ברח יפת באזור המוסכים

מקום מדהים עם חומוס מדהים,אבל מה,מפוצץ וצריך לחכות

חיכינו,מה נעשה.

כמעט כל יום שישי היינו מגיעים לשם.

חניה הייתה בסביבות גן תמר או במעלה הרח' לכיוון בת ים

בעל הבית היה חביב בצורה נעימה ושם בילינו כמה שנים טובות

עד שהכרנו את קלבוני שישב  דרומית למלך החומוס האסלי

בשנים מאז עזבתי את תל אביב אני קופץ לקלאבוני באזור התעשייה בחולון שיש לו חומוס מצויין עם סלט ערבי מצויין

וב5-6 השנים האחרונות אני מבקר אצל אבו חסן המדהים

כשלקחתי את זוגתי שהיא לא אדם של חומוס בפעם הראשונה לאבו חסן היא לא אהבה את ההמתנה את הישיבה המשותפת עם אנשים זרים בשולחן אחד ,אבל בשבילי זה אכילת חומוס,

לא איכפת לי להמתין,לא איכפת לי אפילו לשבת בשולחן בחוץ שגל של אנשים עומד מעליך.

עדיף כמובן בפנים אבל  זה לא ממש מפריע לי.

בכל פעם שאני אומר לעצמי שאלך פעם אחת למסעדה השניה של אבו חסן בשבטי ישראל,שם יש מקום גדול יותר ,תמיד אני מגיע למסעדה הקטנה ברח' השחף שצופה על הנמל

יש כמה חומוסיות שאני רוצה לפקוד

סעיד בעכו וכמה מקומות בגליל שהמליצו לי עליהם ושמם כרגע פרח מזכרוני

אגב כאן המקום לציין את יוצר הברווז המפורסם דודו גבע אללה ירחמו שהיה חומוסאי ידוע והכניס בהרבה קומיקסים שלו את החומוס לתודעה

אלה תלודות החומוס שלי.

שלא יגמר לעולם