אני אוהב את יום שישי בבוקר,בעיקר את השעה הזאת שכולם עדיין ישנים

וכל היום הזה שטרם הפציע פרוס לפניך במלא הודו.

יש זמן להרהורים,לקרוא כאן חומרים בבלוגים שאני בדרך כלל לא קורא אצל אנשים שאליהם אני מגיע

דרך קישורים של אנשים אחרים,

וככה הגעתי לבלוג של אודיסאוס.

אני לא מנוי שלו,אני לא קורא אותו אבל אני נתקל בו כששנינו מגיבים בבלוגים של אחרים.

עברו לי כמה מחשבות כשקראתי אותו

ראשית,בעצם למה אני לא קורא אותו ?הוא בסביבת הגיל של האנשים עליהם אני מנוי,הוא בהחלט נשמע חביב וידידותי לסביבה ואם הוא מגיב בבלוגים של אנשים שגם אני קורא,זה אומר שטעמנו לפחות בחלק מהדברים משותף.

אגב,זה נכון לגבי עוד כמה אנשים,אבל אני לוקח את אודיסאוס כדוגמא כי פשוט קראתי אצלו הבוקר.

אז לומר את האמת,אין לי תשובה,אולי בגלל שאני מנוי על מספר כזה וכזה של בלוגים וככל שהזמן עובר אני מצרף לרשימת הקריאה שלי  אנשים נוספים במסורה כי אני לא רוצה להיות מוצף.

כלומר יכולת הקיבול שלי מוגבלת ושמתי לב שבעבר היה לי יותר עניין להכיר אנשים חדשים,לשוטט ,להכיר וכו'

והיום הרבה פחות.

כמובן  שבשל תפקידי בנושא החם אני קורא כל כך הרבה פוסטים ביום שאין פלא שאני מרגיש רווי אבל זה לא תרוץ.

לאנשים איכותיים תמיד אמצא מקום

אז בכל זאת למה?

אולי זו עצלנות,אולי אני רוצה שיגלו אותי לשם שינוי

שיצרפו אותי לקבוצה כזו או אחרת,למה אני צריך  להרגיש שאני חייב להיות דומיננטי?

אגב זה נחמד לאגו,אבל אני לא מחפש קבוצות חדשות להמנות עליהן,טוב לי בקיים,עם תוספות קטנות מידי פעם:)

בפוסט שקראתי אצל אודיסאוס הוא מבקש מקוראיו לתייג אותו (כלומר לא רק זה יש עוד כמה  נושאים, אבל זה הכי "תפס" אותי)

לדעתי יש סתירה מסויימת בבקשה

אנשים שקראו אותו ומה שהוא כתב לא מצא חן בעיניהם,מן הסתם פרשו מבלוגו.

קוראים שמגיעים אקראית,לא מכירים אותו מספיק בשביל לחוות דעה

וקוראיו המסורים האוהבים את מה שהוא כותב,יצרו איתו קשרים כאלה ואחרים וממשיכים לקרוא

זו הבעת האמון הכי חזקה שיכולה להיות.

אז לאיזה צורך בא התיוג?

לחיזוק על החיזוק? אני לא רואה בזה צורך קיומי

כשאני מסתכל על עצמי ואני שואל את עצמי מה אני מחפש כאן? חום ואהבה ? או קשרים מאתגרים אינטלקטואלית,הפרייה הדדית,חברות ועוד כהנה וכהנה מהסוג הזה

אני מגיע למסקנה   שהיום אני לא מחפש אישורים למי שאני על ידי תגובות חמות ומפרגנות

זה נעים,ודאי

ואני כמובן שמח לכל גילוי של חום ואהבה (אגב לא אהבה רומנטית,צריך לומר את זה חד וחלק,אני לא מחפש שום דבר מהצד,אין לי שום עניין בהוצאת אנרגיות  על סוג כזה של יחסים, אני לגמרי בעד  הקשר הזוגי החוקי )

זה תמיד  נעים להיות אהוב,אבל זה לא משהו שאני תלוי בו.

אני לא מפחד להתווכח,לעורר מחלוקת,לא להסכים עם משהו או מישהו פופולרי אפילו לריב ריב הגון.

הרי יש אנשים שמפחדים לאבד מנויים ולא עושים את כל אלה.רק החודש איבדתי 2 מנויים ועם כל הצער אני לא מחזיק אף אחד בכח,אבל מצד שני לא חתמתי על התחייבות להיות נחמד,או ידידותי ואם מישהו לא יכול להכיל את זה THE DOOR IS OPEN.

יש אנשים שמפחדים להביע דעה פוליטית לא פופולרית,שמפחדים ממה יגידו, שיתויגו כלא סימפטים ואז אללי לא יגיבו אצלם.

נכון,אני מסכים שזה תהליך

אני מסתכל על עצמי ואני רואה שעברתי תהליך מאוד מעניין,מפרה ,מלמד ובעיקר חשוב ב4 וחצי השנים שאני נמצא כאן.

ואני לא מצפה  שאנשים שלא נמצאים במקום הזה יחשבו בדיוק כמוני.

ואני רוצה לטפוח לעצמי על השכם(כן,זה עוד משהו שלא הייתי עושה בעבר כי אני צנוע  ידוע ומה פתאום שאני  אשבח את עצמי? היום כשאני מרגיש שמגיע לי,אני אשבח את עצמי) אני כותב היום על הכל

ועל מה שלא כתבתי לפני חצי שנה,היום אני כן כותב,עם קושי עדיין,עם מבוכה,אבל בהחלט לא עם מה יגידו ואיך יסתכלו עלי ואם אנשים יגחכו בתגובות או יצחקו או ילעגו ל"חולשה" זו או אחרת שאני חושף כאן.זה לא מפחיד אותי יותר

כי עברתי תהליך של קבלת עצמי כמו שאני

וברגע שקיבלתי ,דעתם של אנשים חשובה ככל שתיהיה ,לא  תשנה את מי שאני

אני פתוח לקבל ביקורת (תרבותית) אני אקשיב לנותני העצות שתרמו לי כל הזמן ואני מעריך את עצתם

ואני אמשיך ,כי לשם כך אני כאן.

ביממה באחרונה אני מחליף תגובות עם ידידתי הותיקה אמל"ש בנושא  המוות

היא ביקשה ממני לכתוב על הנושא (אם מותר רגע של חיוך בנושא הכאוב הזה אפשר לקרוא לפוסט "מיומנו של יתום ותיק" )

האמת שאני לא כל כך יודע איך לגשת לנושא,לבד מהעובדה שלא קל לי איתו

ואני צריך להקדיש מחשבה איך לכתוב אותו

אולי כמו  שכתבתי את הפוסט הזה:שמתי יד על המקלדת,,וזה מה שיצא

צריך ללכת להעיר את אלה שלומדים

יום יפה שיהיה, ותיהיו טובים,זה משתלם