האמת שאין לי כל כך חשק לכתוב.

אולי במקום שתקראו אצלי

תקראו את יאיר לפיד.

הוא אומר כל כך טוב את מה שלי לקח כל כך הרבה זמן לומר,

ואני מזדהה עם כל מילה.

בעיקר בכותרת"הכי גרוע בכיתה"

(עכשיו ודאי יש 10 קוראים שנאנחו ופרשו לקרוא פוסטים אחרים)

לפיד מספר שהוא לא סיים תיכון,גם אני לא.

אני גם לא עשיתי בגרות וודאי שלא הלכתי לאוניברסיטה כשרוב חברי  כן הלכו.

במקום זה מצאתי לי מקום מקלט,"זוהר" לכאורה שאם שאלו אותי מה אני עושה בשעה שחברי לומדים כלכלה ומנהל עסקים אוכל לומר בנונשלאנטיות:

אה..אני לומד צילום או "מתעסק" בצילום

"אומנות ,קונוטציות של בוהמה,חיי לילה סוערים". כל אלה היו כמובן "תדמיות" שאפשר היה לטפח בעיקר אם אתה מרגיש נחות וחסר בטחון כשאתה פוגש סטודנטית  ואתה לפרנסתך מצלם ילדים בגן.

אז נכון אני לוקח אחריות על ההרגשות שהיו לי אז ואולי הייתי כבר אז צריך לקחת אחריות.

אבל  כשמקטינים אותך לגודל שבקושי רואים אותך. לוקח הרבה שנים ומלחמה אחת לחזור לגודל הטבעי.

לפיד מספר על הפרעת הקשב שלו

מספר על מחנק כשהרגיש כשישב בשיעורים ולא הבין אף מילה מהנאמר שם.

מספר על קריאה אובססיבית של ספרים. כבר סיפרתי,הייתי אחד הילדים היחידים שהותר לו להחליף בספריית ויצ"ו המיתולוגית ספרים, פעמיים ביום!

ולפיד מסיים את הטור שלו כשהוא שואל:  12 שנה הייתי בבית הספר,איך אף מורה לא שם לב?

אני שואל שאלה  נוקבת יותר:

האם המורים שלימדו אותי לא ראו שמשהו לא בסדר?

ואם משהו לא היה בסדר בעיניהם ,הדרך  לבדוק את הדבר היה להקטין ולהשפיל אותי יותר ממה שכבר הרגשתי?

45 שנה והעלבון לא עוזב.

הכעס עזב,שחררתי אותו.

את העלבון אני שומר עד שבתי תסיים את בית הספר בשלום.

סליחה שאני לא מתייחס לשמש החמימה ולציוץ הציפרים

יש ימים שאחרי שאני קורא כתבה כזאת לוקח  לו ליום שעלה להאיר את יומי קצת יותר זמן אחרי שהחושך התפזר.

ואם איזשהיא מורה שקוראת כאן,שתיקח לתשומת ליבה

שיש ילדים בירכתי הכיתה  שלא  "רצים עם החומר"

שיש להם קושי.

שלא תחשוב שהם לא משתתפים כי הם לא יודעים,כי הם לא חכמים.

שתברר,שתשאל

מצד שני אולי לא משלמים להם מספיק על ה"מאמץ" הזה,לכו תדעו

תיהיו טובים ונדיבים