אתם יודעים,הקרש שעל האסלה בשרותים..

מה כבר אפשר לכתוב על דבר טריוויאלי כזה?

שבו בנוח (לא על הקרש! ) והסכיתו.

כמו לכל בני התרבות גם לנו היה קרש.

מתי שהוא באמצע השנה הוא נשבר.לא נשבר לשניים או משהו,הברגים זזו,הקרש התחיל לזוז.

עד שבורג אחד יצא ממקומו והחלטנו להוציא את כל הקרש.

בחקירה שנעשתה לגלות את הסיבה  למה זה קרה לא העלינו דבר.

הילדים כמובן הכחישו כל קשר להריסת הקרש ובאין הוכחות קנינו קרש חדש.

עבר זמן,הקרש מילא את תפקידו כראוי

אבל אחרי כמה זמן החל גם הוא לכרקש,לזוז,בורג זז כאן ושם ואחרי כמה זמן גם הוא הפסיק למלא את יעודו.

החקירה לא העלתה דבר כמובן.

מאז לא קניתי קרש ובני הבית  התרגלו לשבת על האסלה ללא קרש.

תאמינו לי,לא נורא בכלל.

לי היה בסדר גמור ואך אחד לא התלונן.

מידי פעם בתי  העירה שאנחנו הבית היחיד שלא מאבזר את האסלה בקרש

אבל אני התעלמתי בגבורה מהערות...

עד שהגיע יום הולדתי האחרון..

שבוע אחרי יום ההולדת נסענו לארוחת ערב אצל אחותי,

במשפחתנו נהוג להעניק לכל אחד שיש יום הולדת תשורה קטנה

לכן מה רבה הייתה תמיהתי כשבארוחת הערב הוציאה אחותי שקית ניילון גדולה ומסרה לי אותה

תפתח היא אמרה לי,תפתח

פתחתי.

בתוך השקית היה מונח קרש.

קרש לאסלה

אבל לא סתם קרש פושטי,קרש מרופד בצבע ירוק כהה

נו,זה כבר משהו אחר אמרתי.

אצנו רצנו הבייתה,התקנו אותו אחר כבוד והסתכלנו עליו בסיפוק.

אך עליה וקוץ בה

הקרש הירוק היפה טוב לבחורות .לבחורים הוא לא טוב.

אתה נכנס לשרותים,מרים את חלקו ההתחתון של הקרש כדי לעשות פיפי

והקרש עומד שתי שניות והופס..צונח למקומו חזרה.

עכשיו אתה בבעיה:

כל חייך הבוגרים חונכת להרים את הקרש

כי אם לא תרים איך תקלע בלי להרטיב מסביב?

אתה מנסה לעשות מעשה לוליין,לנסות להחזיק את הקרש הסורר ביד אחת וביד השניה לכוון היטב כדי לקלוע

וזה קצת בלתי אפשרי.

אחרי כמה נסיונות כאלה שכמובן לא צלחו

התייאשו הבנים בביתנו והם לא מרימים את הסורר ומנסים לעשות כמיטב יכולתם בקליעה למטרה

למותר לציין שההצלחה מועטה בלשון המעטה..

עכשיו בנות הביית חזרו להיות מתוסכלות

האם הקרש המרופד ישאר? עדיין לא ברור