בסיוטיי הגדולים ביותר על היותי רווק פנוי מככבות שתי מילים:

ידיד וחמוד

או אם להרחיב את שניהם למשפט שלם (ואז הסיוט ממש גדל): "אתה חמוד,בוא ניהיה ידידים".

כמה פעמים שמעתי בצעירותי את את צרוף המילים האלה? או שאולי לא צריך בכלל לשים סימן שאלה בסוף המשפט כי השאלה  היא לגמרי רטורית והתשובה: המון.

או שהיה צרוף נוסף

יצאת כמה פעמים עם בחורה,חשקת בה,חשבת שהיא חושקת בך ואז מגיעה השיחה הבלתי נמנעת שבסופה יוצא המשפט הנוראי הזה:

אתה חמוד,בוא נישאר ידידים..

כאילו היא אומרת אתה   לא טוב לי כחבר,מאהב, וכל הכרוך בהללו אבל אם זה בסדר מצידך,תסתדר בשורה השניה, שם,שניים לפני הסוף ותצטרף לשורת הידידים.

נו,וכמה פעמים הצטרפתי לשורה בראש מושפל וידיים מאחורי הגב כי  חשבתי שזה מה שמגיע לי?

עד היום אני זוכר סצינה ואני נשבע לכם שהכל אמת

יצאתי עם בחורה לסרט או משהו

ליוויתי אותה הבייתה

היא הציעה לעלות  לכוס קפה

עליתי

מפה לשם הגענו למיטה ושניות לפני שהתחיל העסק היא אמרה:

האמת שאני לא רוצה לשכב איתך,אני סתם רוצה שנישן מחובקים:-)

 לישון מחובקים? שאני עם הלשון בחוץ???

קמתי,התלבשתי בלי מילה והלכתי הבייתה.

זכותה בהחלט  לסרב לשכב איתי,אין ספק בכלל.

אבל זכותי בגיל 24 לדחות את ההצעה לכפיות.

כפיות,לא עכשיו,תודה

אז אני לא אומר שלא היו לי ידידות כשהייתי רווק.

היו גם היו

וגם אלה התחלקו ל2 סוגים: כאלה  שהכרתי הרבה זמן והייתי "רגיל" אליהן,לנוכחות שלהן בחיי

ומראש הגדרתי את היחס שלי אליהן.

וכאלה שלא רצו אותי בפאזה אחרת אלא כידיד ואני הסכמתי להיות כזה.

יכול להיות שבסתר ליבי חשבתי שאחרי שיראו את האיכויות שלי,את מה שבתוכי יבחרו להעביר אותי לשורה הראשונה,לראש הטבלה אפילו ואז נחייה באושר ובעושר..

למותר לציין שזה לא קרה או שאולי זה קרה פעם או פעמיים לזמן כה קצר שזה אפילו נשכח מזכרוני.

הייתי מהבחורים האלה הנחמדים,אלה שהבחורות שמחות לאמץ כידיד.

ואיתו בעתות מצוקה ללכת למסיבה,לסרט או להפגש בפאב כדי לא להראות לבד ולנסות לצוד בחורים אחרים.

אין ספק שממקומי היום המצב היה אז מאוד מתסכל.

אתה יודע מי אתה ,אתה יודע איזה קניין רוחני יש בך

אתה מחכה לגלות  לאחת והיחידה את העושר הנפשי את הפתיחות,את הכמיהה לתת

והזונא מסתכלת על צורה חיצונית...

נו,אז האבו עגילה לא החליקה לי את השיער כמו לר.ר.

לא הייתה לי וספה כי פחדתי להחליק בגשם.

לא עברתי טסט על מכונית כי לא הצלחתי(תהרגו אותי,מה לעשות)

ולהתנהל באוטובוסים זה ממש,אבל ממש לא היה סקסי (וגם היום לא,אבל היום אני גם נשוי וגם יש לי מכונית,אונה לכם ואונה לכם...מפגר..נו..)

כמאמר השיר:

לכל אחד יש איזה מן סימפטום

שלא בולט באופן ממשי

וגם אני בתוך עצמי פתאום

מקשיב למסתרי קולות נפשי

אני מוכרח לומר אגב  שלא ניסיתי לקפוץ מעל הפופיק

כלומר לא ניסיתי להתלות באילנות גבוהים

לא ניסיתי להתחיל עם החתיכה של הפאב,מסמר המסיבות

הקוליות האלה  עם שיער בלונדיני פזור וגוף מהאגדות.

לא ניסיתי כי הייתי  עם בטחון עצמי בריצפה

 עם דימוי עצמי די נמוך שאותו התחלתי לחזק בעזרים חיצוניים:

כמו מקצוע שווה (צילום סטילס ואחכ קולנוע)

מצד שני הלכתי לEST ולסדנאות תקשורת שם גיליתי שאני לא מפחד לדבר מול קהל על ההרגשות שלי.

למדתי ממזר שכמוני שפתיחות ורגישות מקדמת עשרת מונים את האג'נדה  של  "אני אולי נמוך עם שיער קש

אבל תראי איזה איכויות יש בי"

ואחכ  ממקום לגמרי אחר היה לי קל לדבר על החולשות שלי ולהבין שלהיות ידיד זה בסדר גמור

ואם אתן לעצמי להיות ידיד אמת היא תיווכח או אחרות יווכחו שיש בי יותר .

זה לא היה תהליך קצר גם משום שהיום אני יודע שהבשלתי לאט.

כמו למשל שלא הייתי יכול לקשור קשר בוגר ואמיתי בגיל צעיר וכשהיה לי קשר כזה

והוא ארך שנה וחצי,

אני לא יכול לומר שהייתי שווה זכויות בקשר.

כלומר נגררתי אחרי הרצונות שלה,הגחמות שלה ועוד כהנה וכהנה

בקיצור הייתי די סמרטוט

בסוף היא גם זרקה אותי כי אמא שלה אמרה לה שאין לי "מקצוע יציב"

כלומר  מקצוע שמייצר משכורת חודשית,קרן השתלמות ופנסיה.

מצחיק אגב לחשוב על זה

במשך שנים סבתא שלי שהייתה מעמודי התווך של קופת חולים כללית והבינה דבר או שניים בעניני קביעות

ועבודה, גם אמרה לי את אותם הדברים..

והנה הוכחה לבשלות מאוחרת:

רק ב1994,שש עשרה שנה אחרי שהגב' זרקה אותי בתואנה  שאני לא יציב מבחינת עבודה נכנסתי די באקראי אני חייב לומר לאותו ארגון שבו אני עובד עד היום.

 והיום יש לי קביעות,קרן פנסיה,וקרן השתלמות ועוד כהנה וכהנה הטבות ששמורות לעובדי מדינה

שאז בימים שהייתי עם ע' ראיתי תמונה של אדם מיושב, מרובע וכו'

תמונה שלא רציתי להיות בה בגלל דעה קדומה וחוסר הבנה  שכאיש צעיר באותה תקופה לקיתי בה לדאבוני.

אבל אני סוטה מהעניין שלשמו התכנסנו.

וכשאני קורא את כל מה שכתבתי אני רואה שסטיתי מהעיקר, והעיקר היה לענות על השאלה של הנושא החם האם יתכן קשר ידידותי בין גבר לאשה שבו לאף אחד מהצדדים אין רצון להעביר את הקשר לפסים אחרים.

ואתם יודעים מה,אין לי תשובה לזה.

מנסיוני רב השנים אני יכול לומר שהיו לי ידידות מהסוג שנשארו ידידות

והיו לי ידידות שרציתי לשדרג איתן את הקשר .וברצון לשידרוג כבר נפגעת הידידות.

והיו ידידות שלא רצו לשדרג את הקשר ולא נשארו ידידות יותר כי זה ניהיה בלתי אפשרי.

אין לי תשובה חד משמעית.

הגשם הגיע וזה

תיהיו טובים ושיהיה סוף שבוע רגוע