יש לי לספר לכם קטע מרגיז

מעשה שהיה כך היה:

בני האמצעי בן ה12 וחצי  מתאמן בחוג ששמו דניס השרדות

זו שיטת התגוננות דומה לג'ודו שהמציא אחד בשם דניס האנובר לפני הרבה שנים.

בני נמצא זו השנה השניה בחוג הזה.

בעבר הוא היה בחוג לג'ודו במשך שנתיים,החוג הנוכחי,לא זול במיוחד:

אנחנו משלמים 200 שקל לחודש+ ההשקעה הראשונית בציוד ואם חס וחלילה הולך לאיבוד איזה מגן שיניים או מגן ביצים לא עלינו או כל מגן אחר,התשלום עלינו.

הייתי כמה פעמים בחוג ראיתי מה הם עושים שם וזה נראה לי קצת אלים אבל בסדר.

לא מתים מזה.

העניין שחוץ מאימונים אין שם לדעתי שום דבר אחר,לא דיבור על חיזוק הגוף,לא על תזונה לא על שום דבר

בני די ציפלון

לדעתי הוא לא יכול לנצח ילדים בגיל שלו שהם גבוהים ממנו או גדולים ממנו במבנה גופם

והוא ממשיך להתאמן עם חבורה מגוונת של ילדים שמטבע הדברים יש  כאמור גבוהים ממנו ,גדולים ממנו וכו'

 ובכל השנתיים שהוא נמצא בחוג כאמור לא שמעתי מעולם את המאמן מדבר איתם על חיזוק הגוף על ידי כושר ותזונה.

אבל הנחתי שזה קשור לגילם הצעיר ואולי בשלב הזה לא צריך לעסוק בזה.

ביום חמישי האחרון נערכה תחרות ארצית  למשתתפי  החוגים של דניס השרדות.

כל ילד השליש לכיסם של המארגנים 50 שקל.

מה רבה הייתה הפתעתנו  שנדרש תשלום גם עבור הורה מלווה.

למה הורה מלווה צריך לשלם כדי להכנס לאולם התעמלות של בית ספר?

איך יגיע ילד בן 12 לחור הזה בהרצליה שם נערכה התחרות?

ואם ההורה יביא אותו והוא גר אנא עראף בעפולה?

מה,יסתובב,יסע לעפולה ויחזור את כל הדרך לקחת אותו?

קצת רגישות חבר'ה,קצת התחשבות.

אבל שילמנו,מה לא עושים בשביל שהילד ירגיש טוב.

אמרו להיות ב8 בבוקר בהרצליה.

כמו חיילים צייתניים  היינו.

זה שהתחרות התחילה ב11,זה משהו אחר

כמה זמן לוקח להרשם ולהשקל? מה,אי אפשר היה להגיע נגיד ב9 בבוקר? למה צריך לגרום להורים ולילדים הנרגשים לקום ב6 בבוקר כדי לצאת ב7 ומשהו מהבית? ומי שגר יותר דרומה מאיתנו?

ומי שגר בכלל בצפון?

קצת התחשבות ורגישות,כבר אמרתי?

אבל השיא עדיין לפנינו.

אני לא מבין גדול בשיטת דניס השרדות,אני גם לא בקי בחוקים ובתקנות.

אני זוכר  מהג'ודו שכשמתקיים טורניר

יש קרבות אחד מול השני והמפסידים בקרב הראשון מתחרים בקרב שני נגד המפסידים מהבית המקביל

או עם מישהו אחר שהפסיד

כדי לתת הזדמנות גם למי שהפסיד בקרב הראשון לתקן.

בדניס השרדות חושבים אחרת

הפסדת קרב ראשון,לא משנה מה הייתה הסיבה,אתה לא מקבל הזדמנות נוספת.

אסוף את פקלאותיך ואתה חופשי ללכת.

איפה הרגישות? איפה ההתחשבות? מדובר על ילדים בני 12-13 שלעיתים זו התחרות הראשונה שלהם.

הם ודאי נרגשים,מלאי פרפרים בבטן

אז זהו? הפסידו קרב אחד והבייתה?

בני גם סיפר לי ששיטת הגרלת הקרבות הייתה די מוזרה

נאמר שבני בן 12 וחצי כאמור  ושוקל 35 ק'

ההגיון אומר שהוא יתחרה נגד ילד  שנמצא באותה חגורה שלו(ירוקה ותהרגו אותי אם אני מבין מה המדד לצבע החגורה שיש לך,מתי אתה עובר מצבע חגורה אחד למשנהו ומה ההבדל בין החגורות?)

ובערך במשקל שלו,הגיון.

הבנתי מבני  שהוא נלחם נגד ילד שהיה גדול ממנו בגיל ולא באותו משקל שלו ואני עדיין צריך לברר אם הם באותו צבע חגורה.

כך או כך בני הפסיד בקרב היחיד בו הוא השתתף ובזה הוא סיים את התחרות.

התחרות התחילה כאמור ב11 בבוקר,נמשכה עד 19:00 בערב (ואני לא מחשיב כאמור את ההמתנה הסתמית והמיותרת מ8 בבוקר עד 11) אנחנו  הלכנו משם ב12 וחצי בצהריים.

כלומר עשיתם את שלכם,שלום ותודה

אגב ,אוכל ושתיה אתם צריכים לקנות במזנון בית הספר

אין מקום קרוב לקנות בחוץ,והמחירים בהתאם שלא תחשבו

לפני כמה שנים הייתי עם בני בתחרות ארצית בג'ודו בראשון לציון.

בני השתתף ב3-4 קרבות,בחלק ניצח בחלק הפסיד אבל הייתה הרגשה שמכבדים אותו כספורטאי.

שלא מזלזלים בו וביכולותיו בנסיון שלו ברצון שלו

הילד החליט בזמנו לעשות הפסקה מהג'ודו על דעת עצמו,לא התערבנו ברצון שלו להפסיק

כמו שלא התערבנו ברצון שלו לפני שנתיים ללכת בעקבות חברין ולהצטרף לדניס השרדות.

הכרתי את המדריך הראשי,את עוזרו,שניהם מאוד נחמדים

גם הספקתי אפילו לריב עם המדריך הראשי על רקע הבטחות שלא קוימו:

(לא ממש מעניין אותי שהוא נחמד ומאיר פנים,מצידי שלא יהיה,אבל כשהוא מבטיח להביא לבן שלי  חליפת הישרדות ולא עומד בהבטחתו שבוע אחרי שבוע וסומך על נחמדותו ועל ההבנה שלי שיכול להיות שיש עיכובים,אז אני נהפך ללא נחמד ואני דורש שיביא את החליפה מצידי מג'הינום ואם הוא אומר לי לא בטוח שתיהיה ואתה יכול לקחת את הכסף והילד, מבחינתי זו התייחסות רעה.

ואמרתי,אני לא אקח לא את הכסף ולא את הילד,וחליפה אתה תביא גם אם תצטרך לייצר אותה בעצמך.

והוא הביא,כי גם הוא הבין כנראה שיש גבול

אז עכשיו אחרי הפיאסקו הזה שנקרא תחרות ארצית אני רוצה ממנו שוב כמה תשובות

ואני בהחלט מתכוון להיות מנומס ותרבותי מצד אחד ותקיף מצד שני בקשר למחשבות שיש לי על ההתייחסות שלהם למתחרים.

אני רוצה להבהיר דבר חשוב:

אני מאוד רוצה שהבן שלי ינצח

ואם הוא מפסיד אני לא מאשים אותו,לא עושה מזה סיפור ומעודד אותו ומחזק אותו בתקווה שבפעם הבאה יצליח יותר.

אבל לא יתכן שיקחו מאיתנו כסף,על דה ועל אה

בטח לא  על כרטיס כניסה להורה מלווה

ולא יתחשבו בהרגשות של הילדים.

יכול להיות שהם מתייחסים למתחרים כמקשה אחת,בוגרים כצעירים ומי שמפסיד לא מקבל הזדמנות שניה לתקן והולך הבייתה

לי זה לא נראה

ואולי צריך בכלל לעשות חושבים לגבי התאמתו של בננו לשיטה הספציפית הזאת,

לא יודע.

אני יצאתי מכל העניין בהרגשה לא טובה

הייתי שמח לקצת יותר רגישות והתחשבות.

זהו,גשם וזה

בערב אנחנו נוסעים להדליק נר של חנוכה עם סבתא נאווה בירושלים,מזמן לא היינו.

תיהיו טובים ורגישים,זה לא מזיק..