בדבר אחד לא נגעתי בקשר לספר עליו דיברתי בפוסט הקודם.

נושא רגיש מאין כמוהו שאני מניח שלא רבים מעיזים לדבר עליו:

 העדפה של ילד אחד על אחיו.

בפרק הראשון המדובר,דאום מספר בכאב רב שהוא הרגיש שאביו העדיף את אחיו הבכור עליו.

הוא מונה כמה סיבות לעניין שהראשית ביניהם הייתה שהאח המדובר  "עמד בציפיות" שהעמיד לכאורה האב.

במקרה של דאום להיות  כנראה תלמיד טוב,לעזור בבית להשתתף בתפילות בבית הכנסת ועוד כהנה וכהנה.

אם להקיש  מהספר המדהים הזה עלי,אני מוכרח לומר שבפרוש הרגשתי שאבא שלי העדיף את אחותי אחרי על פני.

אני לא אומר את זה בכאב מכיון שבאמת עשיתי קומפלישן מלא (השלמה) עם ההעדפות של אבא שלי.

על ההרגשות שלי בקשר לעצמי כבר סיפרתי רבות

אחותי הייתה מוצלחת ממני  בלימודים בלי ספק בכלל

בניגוד אלי היא סיימה מגמה משולבת(ריאלית הומנית) בתיכון יוקרתי בירושלים

בתקופת המבחנים שמנהל בית הספר שזרק אותי  דרש שאעמוד כתנאי להחזרה  לבית הספר

הייתה זו אחותי ששימשה  מורה פרטית בביולוגיה וכימיה אני חושב

וזה הבליט  עוד יותר את ההבדלים ביננו.

וחוץ מזה כשאמא נפטרה ואחותי רק בת 14 וחצי היא מייד נכנסה לנישה של הטיפול בבית עד שהבית התארגן לשכירת מטפלת וכו' (מעשה אגב שבדיעבד לא היה חכם כי היא לקחה על עצמה תפקיד שהיה גדול ממידותיה ויכולותיה

אבל זה הרבה יותר ממה שעשיתי אני באותה עת,שום דבר אחד גדול)

שוב,אני חוזר ואומר שכל מה שאני מספר עכשיו בא ממקום שלם לגמרי

ללא כעסים טרוניות או תלונות

הפרק בספר של דאום שבו הוא עוסק בהעדפת אחיו על פניו,הזכיר לי את ההרגשה שהייתה לי בהיותי נער בעיקר

היום כאבא ל3 ילדים

שהגדולה דומה לי 2 טיפות מים במראה,בהתנהגות בליקויי הלמידה

ויש לי צורך גדול לגונן עליה

האם זה אומר שאני מקדיש לה תשומת לב רבה  אולי יותר מאשר אני מקדיש ל 2 אחיה?

אני ממש מקווה שלא

כי שוב,אני זוכר את ילדותי ונערותי

אני יודע כמה זה כואב ואני מנסה לתת לכל ילד לפי צרכיו

השאלה איך הם רואים את זה,השאלה אם יש מי מילדיי שחושב שאני מעדיף נאמר את אחותו עליו?

הילד האמצעי שהוא שנה וחצי צעיר ממנה מודע לקשיים שלה

ישבנו והסברנו לו כבר לפני שנה בשפה שהוא יבין על הקשיים שלה,על הצורך שלנו לתת לה  חיזוקים  חיוביים  גם על ציונים שלכאורה לא גבוהים והוא הבין את זה

לפעמים כשמי מהם מתמרמר שהשני קיבל משהו שהיה זקוק לו (נאמר נעליים חדשות בגלל שישנות נקרעו) היינו אומרים,כן,בטח,אותו או אותה אנחנו אוהבים יותר והיינו מגחכים  כרוצים לומר: על שאלות טיפשיות מקבלים תשובות טיפשיות

העניין שלא תמיד הילדים(ולא רק הילדים שלנו) מקבלים את התשובות שנאמרות בהומור ככאלה.

איך אפשר לדעת שכשיש כמה ילדים במשפחה,משפחה נורמטיבית,לא ירגיש מישהו מהם שהוא "מוזנח" לעומת אחיו.

אין לי כל כך תשובות לעניין,כמו בפוסט הקודם,אולי נצטרך לחכות להתבגרות שלהם כדי לדעת בדיעבד?

ככה או ככה תיהיו טובים כל הזמן