שלוש פעמים התחלתי לכתוב את הפוסט

ובכל פעם  הרגשתי שזה לא מה שאני רוצה לומר

ככל שמתקרב יום כיפור

יותר קשה לי

אני מנסה להתמקד בחלקי זמן

בהרגשות

ואני לא מצליח

לא בגלל ששכחתי

31 שנה עברו ולא שכחתי כלום

רק חסרה לי אינפורמציה

אינפורמציה של "איך היינו בכוננות 3 ימים לפני"

 כשבתחקירים שאחרי המלחמה

אמרו שצה"ל הופתע

שצה"ל לא ידע"

אז איך הגדוד שלנו ידע?

ולמה בשבת ב10 בבוקר התחלנו לנוע דווקא לכיוון טסה?

שהייתה  בגזרה המרכזית

למה לא נשארנו בגזרה הדרומית לה יועדנו מלכתחילה

זהו

שאין לי תשובות כי לא שאלתי  אף אחד את השאלות האלה

בזמן המלחמה לא היה זמן

ואחכ כשישבנו באפריקה הקצינים התחלפו ובאו אחרים שלא היו איתנו במלחמה

ואחכ עזבנו את אפריקה והעלו אותנו למלחמת ההתשה עם סוריה מתחת לחרמון

וקצת שכחתי לשאול

ואחכ שמחתי שהשתחררתי

ומי רצה להתעסק בזה

זה לא הפוסט שאני רוצה לכתוב

רק שאני לא מצליח להתמקד

היום - יומיים לפני יום הכיפורים לפני 31 שנה

ישנו כבר עם נעליים בלילה

הטנקים מזוודים-נקיים ומוכנים

ואנחנו ממש לא מודעים מה צפוי לנו

שמועות על מלחמה היו באוויר

אבל אתה לא קולט

אתה לא קולט במה מדובר כי לא היית מעולם בסיטואציה

לכן אולי אתה במתח

אולי יש איזו מחשבה מה  הולך לקרות

אבל זה לא משתווה בכלל להרגשה שתיהיה בעוד יומיים

בשבת ב-10 בבוקר

כי ההרגשה ההיא

היא הרגשה שתלווה אותך 31 שנה

 וזו הרגשה מדוייקת מאוד

הרגשה של משהו שלא חווית בעוצמות האלה מעולם

עוד יומיים

בנתיים אנחנו בחדרים קודרים בבסיס התותחנים 403

ברפידים שבמרכז סיני

עוד 48 שעות תתחיל מלחמה...