אני שוב תקועה.

דווקא עד עכשיו כתיבת הספר זרמה לא רע.

אפילו מצאתי בלש וישבתי איתו ל2 שיחות בבית הקפה שלי

ששם אתם יודעים כבר מכירים אותי ויודעים מה אני אוהבת לשתות.

הוא דווקא התמסר בקלות (היי היי,שלא יבואו לכם רעיונות לראש,הוא התמסר רק מבחינת מסירת אינפורמציה)

אבל אני צריכה לעבד את החומר וחשבתי שזה יהיה קל יותר,

מסתבר שלא.

אתמול דיויד היה כאן וכמובן שלקחנו את הצודקת והלכנו לאכול סושי.

אין על סושי

למרות שבארץ הסושי יותר טוב

ואם בארץ עסקינן,אז הבן זוג שוב נסע לארץ והשאיר אותי  עגונה .

רציתי לעלות לכאן עוד תמונות מהטיול בהוואי,אבל יש גבול

אחרי הכל אני פולניה ידועה ויותר מידי תמונות של ים ושמיים ורגיעה יגרמו למישהו לעשות לי עין

ואז מה? מי יצליני?אתם אולי? אתם וירטואלים בכלל !

מוטב שאשב קצת לבד בחושך כדי להרגיע את כל אלה  שמתכננים לעשות לי עין

אולי בגלל זה אני תקועה בפרק התשיעי.או עשירי,לא זוכרת כבר..

אם נדמה לכם לעיתים שאני מזניחה אתכם קוראי היקרים(וכל אלה שמתכננים לעשות לי עין הרע חמסה חמסה שום בצל)אז אני ממש לא.

הבן זוג כאמור לא מתחשב בי ונסע לארץ

אני  לבד עם שלושת הילדים ושרה הצודקת הזאת מבלה לה בתערוכות צילום.

אין צדק בעולם אני אומרת לכם,אין צדק.

הלכתי להתנחם בכריך עם שוקולד,שחר, לא נוטלה הפושט הזה..

אני טליק והתחפשתי לחבצלת שהיד שלה מנענעת את העריסה של הנושא החם.