(בבקשה למרות שבחלק הראשון מדובר על ספורט,תקראו,כי בעצם לא מדובר כאן רק על ספורט)

קטמון לא תעלה כנראה ליגה השנה.

אתמול הפסדנו והפער מבת ים הראשונה הוא כזה שצריך לקרות משהו שכנראה לא יקרה כדי שקטמון תעלה.

אבל ראשית צריך לברך את בת-ים.

הם היו טובים יותר ויציבים יותר ומגיע להם לעלות בזכות.

קטמון לא הגיעה לכאן בשביל להיות אפיזודה חולפת.

קטמון היא ראשית כל הצהרה חברתית של אוהדים שנמאס להם.

של אוהדים שפויים שנמאס להם: מצביעות,אלימות,כוחניות מערסים ושקרנים.

קטמון היא קבוצה  למען הקהילה והיא נוצרה כדי להטביע חותם

ואם היא לא תעלה ליגה השנה,לא אלמן ישראל.

זו עונה ראשונה בליגה הזאת ועל עונה ראשונה משלמים מחיר.

יהיה יותר טוב בעונה הבאה.בטוח שיהיה.

אתמול אחר הצהריים נפגשנו עם הצלם של חגיגת הבר מצווה כדי לצלם תמונות שיכנסו לאלבום של הילד.

עכשיו אני מוכרח לומר כמה דברים לפני שאני מספר לכם מה היה.

האמת שכנראה לא כל כך הבנו מה הצלם רוצה לעשות

כי בבת המצווה של הילדה הגדולה,הצלם(צלם אחר,לא זה של אתמול) לקח את הילדה לסיבוב של שעתיים,צילם אותה

בלעדנו ושלום על ישראל.

אתמול הצלם לקח אותנו לסוג של מסע ,די הזוי אני מוכרח לומר.

שלא קשור  למי הילד ומהו

אלא יותר לרצונות של הצלם לצלם כמה שיותר תמונות שלו,של אחיו ושלנו כדי שיהיו לו תמונות לאלבום.

ולי זה הפריע

אבל המסע כבר יצא לדרך ולא היה לי ממש שליטה עליו,על המסע.

ניסיתי לומר לו לצלם כמה פעמים,בעדינות שלביים תמונות של הילד עומד על גשר וצופה על נחל מלאכותי בשכונה במערב ראשון לציון,זה לא אנחנו וזה לא הילד.

ניסיתי לומר לו שדי לנו בתמונה או שתיים של הילד עושה התעמלות על מכשירים במסלול הכושר בגינה ההיא בנס ציונה

אבל הצלם "הדף" את טענותינו באומרו שהוא בסך הכל מצלם תמונות במקומות שונים כדי לתת לנו אפשרות לבחור מתוך מצבור תמונות,מספר תמונות כדי שיראו את הילד בתחנות שונות  עלק.

והיה די קר למרות החמסין שהובטח.

וביום שישי אחר הצהריים אני רגיל להיות במצב צבירה אחר ולא היו לי אנרגיות להתווכח איתו

והגעתי למסקנה העגומה שאני לא יכול לשנות את העובדה שאני הוא הישראלי הממוצע ושאני צריך להשלים עם העובדה הזאת ,כי להיות מיוחד גם עולה יותר כסף מן הסתם ואולי בכלל המיוחדים לא לוקחים צלם שלוקח אותך מרחבת העיריה בנס ציונה עד חוף הים בראשון לציון

ונכנעתי לגחמותיו ורצונותיו.

עד כדי כך נכנעתי  שבסוף הערב שהגענו לצלם את הילד על רקע השקיעה בחוף הים של ראשון לציון,נשארתי באוטו.

אבל כנראה שמישהו זוכר לי עדיין חסד נעורים ומזג האוויר היה אביך,שקיעה לא הייתה כי לא ראו את השמש

ובמקום זה היו גלים קוצפים,שמיים אפורים והרקע התאים בול למצב הרוח שלי

ולהפתעתי הילד שהבין שתמונת שקיעה לא תצא לו מכאן

פשוט  נכנס למים הקרים ותפס לו להנאתו גלים וזה היה פינאלה ראוי ליום הזוי.

אחכ חשבתי שאני אולי שבוי "טיפה" יותר מידי במה יגידו עלי אנשים אחרים,עלי,על סגנון חיי ועל סגנון הארועים שאני בוחר לעשות לילדי והחלטתי שזה מה שיש.

האמצעים הכלכליים שלי מוגבלים ועם כל הרצון שלי להיות מיוחד,תמיד יהיו כאלה שיאמרו שזה בנאלי להחריד

ושהם היו עושים את זה אחרת .

אני לא עושה ארוע (או חי) בשביל לרצות מישהו ,או  לגרום לו לחשוב שאני בגלל מי שאני ,צריך לעשות את הארוע אחרת כי למישהו יש ציפיות כאלה ואחרות ממני.

אז זו המסקנה שאליה הגעתי בערב שישי אחד על חוף הים במערב ראשון:

אני הוא האחראי הבלעדי ליכולותי,רצונותי,אושרי ואושרה של משפחתי.

למי שיש מחשבות אחרות איך חגיגה כזאת או אחרת צריכה להראות ולהעשות,המחשבות האלה הן באחריותו הבלעדית ואני לא אחראי להן.

ברור לכל קורא נבון כאן (וכל קוראי נבונים,זה ידוע)  שכל מה שנאמר כאן נכתב בגלל משהו בעברי.

כלומר יש  כתובת לדברים שאני טוען כאן ויש אנשים גם אם הם לא קוראים כאן שחלק מהדברים מכוונים אליהם,

ובעובדה שאני כותב את הדברים החוצה גם אם הם לא קוראים אותם

זה גורם לי להיות שלם לגמרי עם הדברים שאני עושה ,גם אם בעת שאני עושה אותם (נע ונד על ציר נס ציונה ראשון לציון אני רוטן ומקטר) ,בסופו של דבר גם מסע הזוי כזה מביא בסופו הארות ותובנות וכבר הרווחתי משהו ממנו)

אתמול הבן של גיסתי  צבע את חדר הילדים ועשה תיקונים קטנים וביום ראשון יצבע את חדר השינה והשרותים ובזאת יסתיים מבצע הצביעה שהחל לפני 5 שבועות.

כרגע הסלון נראה  אללה יוסטור כי בגלל עניני הצילום לא הספקנו לסדר את חדר הילדים.

היום כולו עד הערב עת ניסע לחגיגת יום ההולדת של הילדים של גיס אחר שלי בגן יבנה יוקדש לסידור ונקיון הבית.

מחר מתחיל השבוע החשוב שבסופו יעלה הנער לתורה

ואנחנו מלאי התרגשות

שבת טובה ורגועה שתיהיה

וכמובן תיהיו טובים