שוב הופכים דף בלוח השנה הזה

כבר אוקטובר

אתמול מלאו שנה וחמישה חודשים להיותי כאן

הקיץ  לפחות לפי החמסינים עדיין כאן

ואני איש של חורף אני

רוצה שכבר יבוא

מאמאקוראז' כותבת על מקרה קשה מאוד בעברה

מקרה כואב ורע

מעלה אצלי שוב שאלות לגבי יכולתנו כהורים להגן על ילדינו בצורה הכי טובה

פוסטים קשים-כואבים היא כותבת

ממעמקים

אתה יכול להסביר לילד 100 פעם מה נכון ומה לא

מה אסור ומה מותר

מה כדאי לעשות

אתה יכול לתת דוגמאות לדברים רעים שקורים שם בחוץ

אבל אין לך שליטה אבסולוטית

אתה לא יכול להגן 100 אחוז כל הזמן

 אתמול בבוקר לקחתי את 2 ילדיי לדודה שולה שם ישנו בני הדודים שלהם

לפני זה הסברתי לעידו בן ה-6 שהוא לא יוכל לחזור הבייתה לבד על האופניים

אמרתי לו שאם ירצה לחזור או שיצלצל אלי

או שיבקש מאחותו שתלווה אותו

ופתאום אחרי שעה הוא מופיע בדלת

בניגוד לפעמים קודמות

וברוח  הפוסט הקודם

דיברתי בשקט

לא התרגזתי

לא הרמתי קול

שאלתי אותו למה הוא לא התקשר

שאלתי אותו אם הוא זוכר שאסור לא לנסוע לבד על האופניים

(גם כי מתקנים את הכביש לידינו וחלק מהמדרכה נעלם מה שגורם למי שנוסע על המדרכה לרדת

לנסוע על הכביש מרחק די גדול)

ואמרתי לו שאני לא מסכים שיחזור לשם

ושהוא צריך להשאר בבית ולחשוב על מה שהוא עשה

הוא לא ממש קיבל את  העניין הזה בשקט

קצת בכה וצעק

קצת השתולל

אבל אני חזרתי לעיסוקיי ולא נתתי לבכי ולצעקות שלו להגיע אלי

רק הסברתי שוב בקול שקט

שהוא עדיין צעיר מידי בשביל לעשות דברים כאלה לבד

ואחרי כמה זמן הוא נרגע

ושיתף אותי בחוויות הבוקר

והייתה שיחה נעימה

אפילו זוגתי שקמה מהשינה בגלל הצעקות שלו

שיבחה והיללה אותי על הגישה החדשה..

.

כמובן שאני לא משווה את מה שקרה למאמאקוראז' למקרה הזה

אני מדבר ברמת העיקרון

על הנסיון שלנו לגונן

על זה שאנחנו מתריעים ומסבירים ולא תמיד שיקול הדעת שלהם חופף את שלנו

כי כולם בעצם אומרים לי זה לא יקרה

עידו יסע על אופניו לבד

מאמקוארז' תלך עם בחור בוגר ומנוסה ממנה

שתבינו אין כאן ביקורת על הילדים

לא על עידו ולא על הילדה שמאמא קראז' הייתה

האחריות היא אך ורק שלנו ולא משנה אם הילד בן 6 או הילדה בת 13

הם מטבעם מאמינים שכל האנשים רוצים בטובתם

תפקידנו לזהות בשבילם את הסכנות ואת האנשים הרעים שמסתובבים ברחוב

אם נחזור לרגע למאמא קוראז'

אני מוכרח לומר שאני קורא פוסטים כאלה

אני מפחד

כלומר

מה תעשה חס וחלילה אם לבת שלך יהיה סיפור כזה?

איך תגיב?

מה הכח שיש לך כאבא?

או לנו כהורים

האם היא בכלל תבוא לספר? או כמו מאמאקוראז' תתקלח בשקט

תכבס את בגדי בעצמה ולא תספר לאף אחד

ותחשבו על המצוקה הנוראית שלה

מעבר לפגיעה הפיזית?

בהנחה שנגלה את העניין

מה נעשה?.??

מה..נלך למשטרה? נגיש תלונה? ואז יעצרו אותו וישללו ממנו את החופש?

אני יודע שיש כאן אנשים ביניהם חברי הטוב שדות

שאומרים לא לעין תחת עין?

אני לא יודע אם גם במקרה כזה שפוגעים ביקר לך  מכל עדיין מתקיים בו העיקרון הזה

אבל ברור שמתעורר רגש נקמה פרימיטיבי ככל שיהיה שאומר

הכאבת ליקר לי מכל

פגעת בקודש קורשיי

ותצא מזה  ככה? על ידי זה שתשב בכלא כך וכך זמן והמדינה תאכיל ותשקה אותך? ותשקם אותך? על חשבוני כאילו?

קראתי בעיתון את הרצון לנקמה האובססיבי כמעט שיש לחיים אילוז שאנשים רעים טמנו מטען במכוניתו ובנו-אביב אילוז נרצח

פלא שהוא מחפש את רוצח בנו? פלא שהוא רוצה לנקום?

ברור לי לגמרי שאנחנו מדינת חוק

וצריך לתת לשלטונות החוק למצות את הדין עם העבריין

אבל זה קצת לעג לרש נראה לי

כי מה על הקורבן? כמה זמן יקח לו לחזור לחיים נורמליים?

במה זה יעלה לו-לקורבן?

למשפחתו?

 אין לי תשובות חד משמעיות לצערי

הייתי רוצה לומר באופן החלטי שאם חו"ח חו"ח היה קורה משהו כזה בביתי

לא הייתי שקט ונח עד שהייתי עושה לפושע משהו רע

במסגרת של עין תחת עין

אבל דיבורים לחוד

ומעשים לחוד

עדיף כמובן להשקיע את הכעס הנורא

את האנרגיות בשיקום הקורבן

בהסברה

בחיבוק

ולקוות שרשויות החוק ייעשו את מלאכתם נאמנה

מה אפשר לעשות..?

זה בוקר

1 באוקטובר

מחרתיים יש לילדתי האהובה יום הולדת-11 (לא לומר עדיין מזל טוב -יגיע פוסט על הנושא)

הלידה שלה היה הדבר הכי מדהים שחוויתי

בכלל לידה של ילד ראשון היא  כמו מנהרה

אתה נכנס לתוך מנהרה שאין לך חצי מושג מה יקרה שתצא ממנה

וברור לך לגמרי שחייך שתצא לא יהיו אותם חיים כשנכנסת

אתה  נכנס כאדם חופשי מכל סוג של אחריות על אדם אחר ויוצא מהמנהרה

כשאתה נושא בידייך חיים

שאתה מופקד על שמירתם רגע אחרי רגע

יום אחרי יום

ונראה שזה לא נגמר לעולם

ה"קוקוריקו" בכותרת מתאים  גם לפתיחת הדף החלק הזה של תחילת החודש

גם כסימן לערות וערנות להמשך השמירה על ילדינו

וגם לסוג של אמירה

אני כאן ער ואני לא שוקט על שמריי

חבקו את הילדים שלכם