אז דאלי  התחיל פרוייקט עבודה

ואני רוצה לספר 3 אנקדוטות בעניין.

בגיל 16 גרתי ברח' השחר בבית הכרם בירושלים.

אנחנו היינו בין הראשונים שאכלסו את הרחוב החדש

ולידנו נבנו במרץ בנינים נוספים.

אבא שלי שתכנן כאדריכל חלק מהבנינים ברחוב ביקש מהקבלן להעסיק אותי באחד מהם כפועל בניין פשוט.

לפני שהתחלתי העניין נראה לי די רומנטי,

חשבתי שזו תיהיה חוויה מענינת בעיקר שהשיר של שלישיית גשר הירקון "אהבת פועלי הבניין" היה להיט היסטרי..

בפועל התייצבתי אצל הפועל הבכיר.עד היום אני זוכר את שמו,איברהים

איש מבוגר, נורא נחמד שהיה סבלני מספיק לקחת אותי כשוליה שלו.

אני לא זוכר כמה זמן עבדתי שם,אני לא מניח שיותר משבועיים שלושה.

אני זוכר עבודה קשה בסחיבת בלוקים,צינורות למיניהם ודליי חול

ואני זוכר את הטבק שהערבי הנחמד הזה עישן

היה לטבק הזה ריח שגם שנים אחרי שעבדתי בבנין  יכולתי לזהות אותו.

כשעזבתי את מרום גולן בחורף של 1975 הגעתי לירושלים והייתי צריך לחפש תעסוקה.

הכי קל היה להתקבל לעבוד בשמירה

הצטרפתי לאיזו חברת שמירה שאני לא זוכר את שמה והוצבתי ביומי הראשון בשער הכניסה למכוניות של האוניברסיטה בגבעת רם.

אני לא זוכר הרבה מהיום הזה,רק שלמחרת כבר לא הוצבתי שפ.

אני לא יודע  אם אנשים רמי מעלה שלא זיהיתי ועיכבתי בשער גרמו להדחתי

מה שאני זוכר זה שבאותו סוף שבוע הוצבתי לשמור  בבנין הכי רחוק בגבעת רם (המחלקה לגאוגרפיה אם אני זוכר נכון)

לא היו אז פלאפונים,לא היו MP3

אני לא זוכר אם היה אפשר להביא טרנזיסטור(רדיו קטן)

אני רק זוכר שהייתי מאוד לבד בשישי שבת הזה,

נפש חיה לא עברה שם ולא הבנתי בכלל למה צריך לשמור שם.

אני זוכר שאבא שלי הגיע במהלך היום להפיג את בדידותי

אבל אני זוכר יותר שלמחרת לא חזרתי לחברת השמירה

לדעתי גם לא באתי לקחת את הכסף עבור  ימי השמירה המעטים שעבדתי.

סיוט צריך להשאיר מאחור בלי להשאיר סימנים...

האנקדוטה השלישית הייתה בחורף של שנת 92.

הייתי  על הפנים אחרי שהעסק שהיה בבעלותי נפל

והוא נפל כי  הייתי קורבן לתרגיל עוקץ של השותף שהיה לי בעסק.

חנות גדולה לציוד משרדי בדיזנגוף פינת בר כוכבא בתל אביב

השותף כאמור נעלם ואני נשארתי  עם חובות לבנקים ולספקים

מכרתי את הדירה שהייתה לי אז בירושלים,הגעתי להסדרי תשלום עם הספקים והבנקים ושילמתי את כל חובותי

למזלי הגדול הדירה הייתה שווה

כך שנשאר כסף (+משכנתא לא היסטרית) על מנת לקנות  את הדירה בה אנחנו גרים היום.

אבל עבודה לא הייתה לי ולא ממש ידעתי מה אני רוצה לעשות

אבל לעבוד כדי לאכול צריך  ולשבת בבית עד שאמצא משהו שישביע את רצוני לא בא בחשבון

לכן פשוט לקחתי כל דבר שמצאתי

כך הגעתי למפעל ברגים באזור התעשיה בחולון

אני לא זוכר כמה זמן עבדתי שם

אולי חודשיים

אני זוכר עבודה מונוטונית להחריד על מכונה ש8 שעות  עושה אותו דבר וצריך לעמוד במכסה מסויימת.

 לצערי לא התברכתי בכשרון רב שמדובר בענינים טכניים ולא פעם ולא פעמיים המכונה נתקעה בגלל שהכנסתי את הבורג או מה שזה לא היה בצורה לא נכונה

ובשביל להפעיל אותה מחדש הייתי צריך לקרוא לאחראי,בחור רוסי שמן שלדעתי לא ממש אהב אותי.

הייתי עוף מוזר שם והוא ראה את זה מייד

אבל הוא השאיר אותי חודשיים שבסופם הוא פיטר אותי .

מעולם לא הרגשתי כל כך מאושר  מפיטורים...

ואז חברה הציעה לי ללכת לנסות לעבוד היכן שאני עובד היום.

לא ברור לי איך לא חשבתי על זה לפני זה לבד.

הלכתי די בספקנות בעיקר כי הייתי בן 41 ולא הייתי בטוח שיקבלו אותי

אבל קיבלו ואני כבר 14 שנים שם ומרוצה  כל יום שאני בריא ועובד.

בלי קשר: למביני עניין ביין:

קיבלתי מרלו מסדרת ברקן קלאסיק ואני רוצה לתת אותו מתנה

הוא שווה? זה בסדר לתת אותו?

תיהיו טובים ורגישים