איזה מוזר זה להיות לבד בבית

זוגתי נסעה עם הילדים ועם המשפחה של אחותה ואחיה למעיין חרוד

אני הייתי אמור גם להצטרף אבל אתמול בבוקר אחד מהאנשים אצלנו בעבודה עשה תאונה עם הקטנוע שלו

כך שלא היה מי שיחליף אותי (למזלו של הבחור, שלום לו,הוא החליק על כתם שמן  בכביש 5 ( בין צומת ירקון למורשה)

למזלו שזה קרה  הוא נסע די לאט למרות זאת הוא חטף כמה מכות יבשות לא נעימות.

בקיצור השארתי לה את האוטו ונעזרתי בחברים לעבודה להגיע לעבודה וממנה

אפילו נסעתי באוטובוס !

אתמול נכנסתי לבלוג של אריאלה,היא כותבת שם על הרגע בו לא הניחו את ילדתה עליה, רגע אחרי הלידה

בעיקר מכיון שילדתה  נולדה בניתוח קיסרי והיא מגדירה את ההרגשה  של אי החוויה הזאת כקנאה.

התגובות לפוסט שלה מתחלקות בין אלה שלא חוו את רגע הלידה בגלל שעברו ניתוח קיסרי לבין אלה שעברו לידה רגילה ותינוקם הונח עליהם מייד עם יציאתו.

אני במקום להגיב שם,רוצה לספר מה אני הרגשתי:

בכלל זה היה הריון ראשון,רצנו עם כל דימומצ'יק למיון יולדות

עשינו אלפי אולטראסאונד

ועוד כהנה וכהנה בדיקות (כמובן מי שפיר,כמובן שקיפות עורפית כמובן עוד הרבה בדיקות)

אני הייתי בחרדה גדולה כל השליש האחרון של ההריון  בעיקר בגלל ההיסטוריה שלי,שהרי אמא שלי נפטרה בלידה

ונורא פחדתי

עד כדי כך שנפגשתי אחרי הרבה מאוד שנים עם הרופא שילד אותה  כדי לברר ממה היא נפטרה (נו..תסחיף מי שפיר וזה)

ואני זוכר כשנכנסנו לחדר לילה,לא עזבתי לחצי שניה את החדר.

הייתי אחראי על המוניטור,בישרתי על צירים,דרשתי אפידורל בזמן

וכשהילדה יצאה וידאתי שהיא בוכה כחוק ודקה אחרי שהניחו אותה על אמא שלה היא הייתה גם אצלי בידיים.

אני מניח שרבים לפני חוו את הרגע הזה בו אתה יודע בוודאות שהחיים משתנים.

ככה,כהרף עין.

שזהו,שום דבר לא יהיה מה שהיה.

אף רגע לא משתווה בעוצמתו לרגע הלידה ולא סתם הגדרתי את הרגע הזה כחוויה הכי עוצמתית שחוויתי.

יש מי שיאמרו קלישאות, אחרים יאמרו דברים אחרים

אני אומר שכשאתה מחזיק תינוק ששזה עתה יצא מרחם אימו (והכל בסדר כמובן) זה האושר הכי גדול שיכול להיות

אחכ יש עוד רגעי אושר שקשורים בילדים

קטנים, גדולים

אבל כמו הרגע הזה כנראה לא יהיה.

בלי שום קשר :

חולון נתנה  בראש למכבי באולם הפחים

קבוצה מצויינת חולון

כבוד גדול למיקי דורסמן

הלכתי  לעשות כביסה

תיהיו טובים