| |
"פנימי גובלן" הוא מונח שלקוח ממערכון של הגשש החיוור המדבר על סוג של תפירה עילית.ככה הייתי רוצה שיחשבו על הכתיבה שלי,סוג של כתיבה עילית . |
| 6/2003
ורק אהבה מביאה אהבה
זה בהמשך הפוסט הקודם..שסיפרתי שאמא שלי עזבה לכמה זמן את אבא שלי אחרי שהייתה לה הרפתקה ביוון
לא כעסתי כי לא ידעתי
הם הסתירו את זה מאיתנו
והיום בדיעבד
מה יש לכעוס
אם הייתי יכול הייתי מברר דברים אחרים.
למשל :
בשביל מה שלחו אותי לפסיכולוגית בכיתה א'
מה היתה הבעיה שלדעתם הצריכה טיפול בגיל כזה?
למה השאירו אותי כיתה בכיתה ד'
למרות שהציונים לא היו רעים
ובית הספר רצה שאעלה לכיתה ה'
האם לקחו בחשבון את ההשפלה הנוראית?
האם ידעו שיגרם לי חוסר ביטחון שימשך עד הצבא
האם ידעו שבעובדה שאני "גדול" מילדי הכיתה ונורא מנסה להסתיר את זה
זה גרם לי סבל?
אם אהבו אותי כמו שידעתי שהם אוהבים
למה לא הניחו לי
למה בצורה אובססיבית ביקשו שאלמד ואלמד ואלמד
עד שיצא לי מכל החורים?
ולא שהצלחתי
בכלל לא
היום בדיעבד אני יודע וכבר כתבתי שהייתה לי סוג של הפרעת קשב
הם כנראה הבינו שיש בעיה
אבל לא יכלו לזהות אותה
לילדה הגדולה שלי יש הפרעת קשב
היא מקבלת רטאלין
את הבעיה שלה זיהינו בגן חובה
לקח עוד שנתיים של ריצות בין רופאים נירולוגים עד שהגענו לאבחנה המדוייקת
שנתיים של הוצאת כספים
שאף אחד לא מחזיר לך
פסיכולוגית פרטית-כי השרות הפסיכולוגי בישובנו עמוס
מורה מתקנת-פעמיים בשבוע כי הילדה לא הוגדרה בכיתה א' כילדה משולבת
וריצות-המון ריצות
דרך הבעיה שלה שהיום עם הרטאלין יוצבה
היא תלמידה טובה וילדה נהדרת (גם בלי אגב..)
נזכרתי בכל מה שעבר עלי
אני לא מצליח להבין למרות שיש הגיון במה שאומרים לי
שלא הצליחו לזהות את הבעיה
הייתה לנו גישה למיטב הרופאים
סבתא הייתה מנהלת מרכז קופת חולים כללית
ואני מניח שהיא ניסתה לעזור
אני זוכר שבגיל 14 שלחו אותי לפסיכולוג שקראו לו מורטון
והייתה לו דירת גג מדהימה ליד קולנוע אדיסון בירושלים
והוא היה מנסה לשכנע אותי שיש לי בעיה לדבר על מין..
בטח שהייתה לי הייתי בן 14-15
לא מודע בכלל לקיום שלי עם בנות
רגשי נחיתות בגלל שחשבתי שאני עצלן ומי תרצה אותי בכלל
הטיפול האחרון היה אחרי שאמא שלי נפטרה
צלצלתי אמרתי
מורטון
אמא נפטרה
אני בסדר
אבל לא אבוא אליך יותר...
אחכ
הרבה אחכ
25 שנה אחכ
אחרי שעשיתי אסט
וסדנאות תקשורת
2 מלחמות
כמה בחורות שחייתי איתם
מערכות יחסים שברחתי מהן
הרבה שנים בתל אביב
אחרי שכבר היה שברור שאני לא עצלן ולא טיפש
הגעתי לימימה
לסגור איזשהו מעגל מבחינת יחסיי עם הפסיכולוגים שטיפלו בי
אצל ימימה הבנתי הכל
אצל ימימה למדתי לסלוח סופית
לחמול
ולאהוב
אחרי ימימה התחתנתי..
לא שלא הייתי מתחתן לולא ימימה
אבל אצל ימימה קיבלתי תשובות סופיות
וגושפנקא
לחיות את חיי
ולעזוב
או כמו שבאסט קוראים לזה
to let go..
נתתי לחיי הקודמים ללכת
הרשיתי לעצמי לחיות את ההווה ואת העתיד
ועל העבר להסתכל בנוסטלגיה
לא בכעס
רק באהבה
רק אהבה מביאה אהבה
אחלה קלישאה שיש
אבל איזו קלישאה....
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
