| |
"פנימי גובלן" הוא מונח שלקוח ממערכון של הגשש החיוור המדבר על סוג של תפירה עילית.ככה הייתי רוצה שיחשבו על הכתיבה שלי,סוג של כתיבה עילית . |
| 10/2004
איך להתחיל פוסט..
איך להתחיל את הסיפור של אתמול?
אולי להתחיל בזה שכשעלינו בדרך חזרה מרמת הגולן
על כביש 6 כבר לא יכולתי לנהוג יותר?
או אולי להתחיל מהעובדה שכל הדרך חזרה כאב לי הראש
והכאב הלך והתגבר
וכשהגעתי הבייתה נכנסתי לכאן
ראיתי 56 עידכונים
סגרתי את המחשב והלכתי לישון?
או להתחיל בדרמה
תמיד טוב להתחיל עם משהו דרמטי
לא?
אז הנה
היה כבר חושך
נכנסנו עם הפורד פוקוס של גיסי
למוצב "שולמית"
שיושב בגזרת בית שאן
2 מ' מגבול ירדן
אח שלי קמב"צ שם
הבאנו לו מטעמים שקנינו בפונדק בצמח
נכנסנו אליו לחדר
הבסיס די חשוך
פתאום בני הקטן נכנס עם כדור של רובה M16 שמצא זרוק בחוץ ושואל אותי: ומה זה?
הסברתי לו
ביקשתי שלא יאסוף דברים שלא מוכרים לו מהרצפה
הוא שם אותו בצד
אחרי 10 דקות נפרדנו מאחי שיורד מחר לעזה
והתחלנו ללכת לעבר המכונית
פתאום נשמעה יריה...
נכון שדרמטי?
עכשיו נתחיל מהתחלה...
תובנה מספר אחת:
רמת הגולן רחוקה..
תובנה מספר 2:
3 ילדים באוטו שנוסעים למרחק כל כך גדול
לזמן קצר בסופו של דבר משתגעים ומשגעים
גם אם תחשבו על העובדה הזאת מראש
ותביאו ספרים ומשחקים לדרך
גם אם תספרו להם על הנופים היפים שבדרך
קצת היסטוריה על המקומות שאותם אנחנו עוברים
(הרי הגלבוע-על טל ועל מטר..)
עדיין ישאר המון זמן כדי לריב אחד עם השני
לצעוק ולג'נן אותנו
אבל כנראה שאין מה לעשות
ידעתם שישראלים חזרו לנסוע בואדי ערה?
4 שנים עברו מאז אוקטור 2000
מהמהומות ההן
ואין ספק שהכביש מקצר דרך
גם נתלו כרזות גדולות שמעודדות לנסוע על הכביש
שהאוכלוסיה הערבית לאורכו שמחה שאתם נוסעים
חוץ מזה מה לעשות היציאה הצפונית כמו גם הכניסה לכביש 6 יוצא בדיוק במרכזו של ואדי ערה
אז לא תיסעו דרך שם?
אני נהגתי
יצאנו קרוב ל 10 בבוקר מהבית
עלינו על כביש 4 בחדרה החברנו לכביש 65
לכיוון עפולה
באמצע הדרך אומרת זוגתי שהיא לא רוצה לבוא בידיים ריקות
לבית של משפחתו של בן דודי
אוקיי..מקובל..נעצור בדרך נקנה משהו
בצומת התענכים על כביש הסרגל פנינו ימינה (טעות ראשונה)
בדרך תחנת דלק עם חנות YELLOW
לא היה שם כלום חוץ מאוכל
ממשיכים
במבואות בית שאן פונים ימינה לכיון צמח
לפני זה עוצרים באלונית בקיבוץ בית השיטה
גם שם לא מוצאים כלום
מגיעים לצמח מרוטים לגמרי
אני מהנהיגה
זוגתי מהג'ינון של הילדים
ורק הם עליזים ומקפצים
בצמח מליוני אנשים
אבל אנחנו מוצאים מתנות ראויות לילדים של בן דודי וממשיכים לנסוע
בצומת כורסי על כביש עין גב אני פונה ימינה (טעות שניה)
עולה לרמת הגולן
ומבין בסופה של העליה הארוכה שטעיתי בדרך והייתי צריך לעלות בצומת גמלא
אבל יש לנו מפה
הרי אני לא ארד בחזרה לצומת
נמשיך לפי המפה עד צומת דליות ברמת הגולן
וכבר צהריים
הילדים רעבים
מחכים לנו ב12 וכבר הרבה אחרי
אבל נוסעים הלאה
בסוף מגיעים
בן דודי היקר לא בבית
הוא בשטח
אשתו המקסימה (בהריון עם הילד השלישי ..בת 41 איזה יופי)
מקבלת אותנו בחום
הילדים מתפזרים לדרכם יחד עם ילדיו של בן דודי
ואז היא מציעה שניסע לראות את בן דודי במטע הזייתים שלו
כי הוא עובד שם ויחזור מאוחר
הוא שכח לקחת אוכל והיא רוצה להביא לו
אני שואל:השטח רחוק?
היא אומרת...לא...כאן תיכף..
ואחכ נחזור לכאן..
לפני זה אומר שהבטחנו לאחי שכאמור נמצא בגזרת בית שאן
להגיע גם אליו
וחשבתי שנדחוס הכל לאור היום
נו..אז חשבתי..
נסענו לשטח..
קצת שכחתי כנראה מה זה "שטח"
ואשתו של הבן דוד בעייתית בהגדרות שלה לגבי "כמה קרוב השטח"
בקיצור השטח די רחוק והנסיעה אליו עוברת בדרך לא סלולה
מקפיצה וממלאה את הפורד פוקוס 2004
באבק דרכים כאילו היינו במסע מלכת המדבר עם רכב שטח
(איסוזו טרופר למשל...)
אני יודע שהפוסט ארוך
ככה זה שמבלים יום שלם..
בקיצור אנחנו בשטח
מוצאים את בן דודי היקר מסקל אבנים גדולות ביחד עם 5 תאילנדים
שבני הקט בהתחלה חשב אותם לבדואים בגלל הכיסוי שהם שמים על הפנים נגד האבק..
וטרקטור גדול שהוא אטרקציה לילדיי
הם-ילדיי מצטרפים בחדווה לסיקול
מידי פעם נהג הטרקטור מעלה ילד אחד לקבינה
ואז אין מאושר מאותו ילד
רק שאנחנו מתיישבים לנו בצד על אנציצי קש
חם למדי
לא נוח לשבת
והיום מתחיל להגמר
משום מה ימיי כחקלאי עברו ואין לי שום כוונה לחזור לסקל אבנים
לא תודה
עשיתי את זה במרום גולן ב71
ואפאס אין לי געגוע לעניין
מה לעשות שאני גם לא מוצא בהסתכלות על אנשים שמסקלים אבנים גדולות מהשדה
שום דבר מלהיב
זה אפילו מתחיל לשעמם אחרי 2 וחצי דקות
אבל זהו בן דודי היקר
ואין מה לעשות-האיש עובד
בכל זאת ישבנו שעה
מזל שבדיוק בשעה 16:00 התאילנדים שנראים כמו בדואים מסיימים לעבוד
אין רגע אחד נוסף
גם ככה הם קורעים את התחת
נפרדנו מהבן דוד מאשתו ומילדייו
ושוב נסענו בשדה לעבר הכביש הראשי
לי מתחיל לבצבץ כאב ראש
זוגתי רעבה כי דילגנו על ארוחת צהריים בגלל קוצר הזמן
חשבנו שנעצור ונאכל משהו בדרך
בצמח עצרנו שוב כבר התחיל להחשיך
כא הראש כבר התגבר
והייתי מאוד עייף אבל התעקשתי לנהוג
קנינו לאחי אוכל ודברי מתיקה והמשכנו לכיוון המוצב
מסתבר שבני האמצעי הסקרן והשובב מצא כדורים של רובה M16
על רצפת החדר של אחי ולא אמר לי
הוא שמע מה שאמרתי לבני הקטן
אבל הסקרנות הייתה חזקה ממנו והוא החליט לשמור על הכדורים
בהליכה בחושך לכיוון היציאה מהמוצב
הוא הוציא את הכדורים מהכיס והתחיל לשחק איתם
למולל אותם ביד-להרגיש אותם
בחוץ שקט גמור וחושך
הגבול באמת נושק לגדר של המוצב
ופתאום הכדור נפל על האדמה והתפוץ
תהרגו אותי אם אני מבין איך כדור רובה יכול להתפוצץ כשהוא נופל
אבל זה מה שקרה
הילד נבהל
אנחנו נבהלנו
כל המוצב נבהל
מזל שאח שלי הוא הקמב"צ של הגדוד ואתמול הייתה הסמכות העליונה במוצב
אחרת אולי היינו נשארים שם עד עכשיו לתחקיר צהלי וכו'
לא צריך לומר בכלל שקודם כל הרגענו את הילד
אחכ הסברנו לו את הסיכונים הגדולים שהוא לקח
ואחכ הוא נרדם באוטו עד הבית...
בעליה לכביש 6 לכיוון דרום
כבר לא יכולתי לנהוג
כאב לי הראש
והרגל הלוחצת על הגז כבר נרדמה לי
זוגתי החליפה אותי
הגענו הבייתה בזמן לראות את החדשות המעיקות בטלויזיה
כשפתחתי את המייל וראיתי 56 תגובות
הבנתי שזה זמן מצויין ללכת לישון...
בשביל מה אני משכים כל כך מוקדם בבוקר...?
אז הנה אני כאן מ-5 וחצי בבוקר
קורא ומגיב
יום אחרון לחופש
ממחר עד חנוכה
יש רק ימים של עבודה ולימודים
תאכפו את סוסיכם אנשים יקרים
וצאו לדרך הארוכה של שיגרת היום יום המבורכת...
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
