באחד השירים האחרונים של שרית חדד
יש כמה שורות שאני רוצה להעתיק לכאן
אני לא מחובבי הזמרמרת
אבל השורות האלה בשיר מתאימות למצבנו
"גם מתוקים הם סוג של נחמה
רציתי לונדון וקיבלתי מלחמה
תראה חבר הפחד לא עובר
הוא רק הולך ובא הולך ובא"
רוצה לומר
גם השיגרה היא סוג של נחמה
הפחד או החשש מפני הרע לא עובר
הוא רק הולך ובא
ושוב הולך ובא
הסתיימו החגים כמו שכבר כתבו לפניי ביום הזה
תמו בנתיים הימים בהם ילדינו רואים טלויזיה עד שעולה עשן מהמח שלהם
חוזרים לבית הספר
לשיעורי הבית
לחוגים
להסיע
להחזיר
להתלבטות אם לתת להם לצאת לטיולים
האמת? לא אכפת לי שהסתיימו
הכל יותר טוב מהחופשים הצמודים האלה שמוציאים אותם ואותנו משיווי משקל
כאילו חזרה בקטן לימי החופש הגדול
שוב הם מצפים שניהיה קציני בידור
ואם אין לנו חופש בחול המועד
אז אתה מתמלא ברגשות אשם שכולם נוסעים והם לא
אז הנה
הסתיימו החגים
הסתיימו הארוחות שמחייבות נוכחות
אלה שבאו מעבר לים יארזו את חפציהם וישובו למדינותים
ונמשיך לשוחח איתם במסנג'ר
ולפעמים בטלפון
בקיצור
נחזור לשיגרה מבורכת
ואפילו החורף בוא יבוא
בעוד כמה שעות אח שלי יקירי מתחתן בני יורק
ואח אחר שלי יורד לעזה
איזה עולם אה..?
לסיום אני רוצה לספר לכם שאני כבר 3 ימים עושה פאזל
פעם מזמן בעיקר בימי כיפור
אבא שלי היה מביא פאזלים של 1000 ו-1500 חלקים
יושבים ועושים את הפאזל באדיקות
היום כנראה החלדתי
כי כבר 3 ימים אני יושב על פאזל 500 חתיכות
וממש לא מתקדם
על זה נאמר- אם אבא שלי שיושב במרומים ומסתכל על ביצועיי
הוא בטח מצקצק בלשונו
ואומר למלאכים מסביבו
לאן הגענו...לאן הגענו
שבני לא מסוגל לעשות פאזל של 500 חלקים...
אז בשביל לא לאכזב אף אחד
לא שם ולא כאן
אסיים את הפוסט הזה ואשנס מותניים
כי באמת
קטן עלי..
תיהיו טובים ..כן..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
