בעקבות הפוסט המצויין הזה של גלית חתן

חשבתי לעצמי שאולי אני יכול לנסות לכתוב את "מילון ירושלים השלם" אבל כזה שיעסוק בתקופת הזמן בה  חייתי בה.

ואני מדבר על 30 שנה משנות ה50-80  שגם זו יומרה לא קטנה

כי צריך לזכור ובכל זאת עברו כבר עשרים ומשהו שנים.

כמו בפוסט של גלית,אשמח לתיקונים ותוספות מהקוראים הנבונים והמסורים,אך עליה וקוץ בה

התוספות ידרשו להיות אך ורק לתקופה עליה אנחנו מדברים

אז הנה,מתחילים

א

אוריון,אורנע,אורגיל- בתי קולנוע במתחם בתי הקולנוע  סמוך לרח' מרדכי בן הלל.

ללכת לסרט היה הבילוי המרכזי בירושלים של השנים המדוברות

המתחם שכלל גם את קולנוע רון היה מפוצץ באנשים שטיילו ביניהם וניסו לבחור לאיזה סרט ללכת.

איש שלום מרדכי-ראש העיר עד קצת לפני מלחמת ששת הימים,לפני טדי קולק.איש חביב,שקט

שהיה גר ברח' הכי יפה בירושלים בזמנו,רח' החוצב

אלי בן רימוז'-מה אני אומר? האיילה,המיתוס לכדורגלן עצלן שמזהה הזדמנות וכובש שערים ללא הכרה

הכוכב של הפועל ירושלים בכל הזמנים(וזה לא קשה) אליל נעורי

אלי אוחנה-אליל ההמונים שמנגד  שהייתה לאוהדי הפועל סימפטיה שאגב נשארה עד היום לכישוריו כאדם וכשחקן כדורגל מחונן

אורי מלמיליאן- כנ"ל ומושא לקנאה .

אלמבוליק-משחק ירושלמי אסלי,סוג של בייסבול, רק עם קרש

ב

בית הכרם-שכונת ילדותי האהובה.הגענו בסוף שנות החמישים,בית הכרם הייתה קטנה,רחוקה ממרכז העיר

היו בה המון ילדים לשחק איתם,למדנו בבית הספר בית הכרם וישבנו במקלט במלחמת ששת הימים

אני יכול להוסיף כהנה וכהנה,אבל זה לא יגמר

בהרי-חנות הגרעינים המיתולוגית,למעשה 2 חנויות,אחת קרובה לרח' יפו והשניה למרדכי בן הלל כשאנחנו מנסים לחשב באיזו חנות  יש פחות אנשים כדי לחמוק מהדוחק

בית"ר ירושלים-בשנות ה50-60-70 הייתה הקבוצה השניה בעיר אחרי הפועל, היו לה הרבה אוהדים,ודאי לא כמו היום ושיחקה כמו שמתואר במערכון של הגשש: בכאסח

והיו לה כסחנים ידועים ששמם עוד יעלה כאן.שיחקה במגרש ימקא המיתולוגי שעוד יוזכר כאן

הייתה שנאה עזה בין אוהדי ביתר לאוהדי הפועל.

בנבנישתי דוד- המנהל  המיתולוגי של בית ספר בית הכרם,איש חביב,שקט שלא הרים את קולו

פרש ובמקומו הגיע שלמה כהן שהיה הפוך ממנו לגמרי

בצלאל-בית הספר לאומנויות המיתולוגי,שכן ברח' שמואל הנגיד,במבנה ערבי מדהים,ניסיתי אגב פעמיים להתקבל ונדחיתי וטוב שכך.בצלאל התפרסם כבר בשנות ה60-70 בסטודנטיות היפייפיות שלמדו בו,זרוקות עלק,שגרו בחדרים מטים לנפול קרוב לבית הספר,בנחלאות,דגלו באהבה חופשית,עישון חופשי והחיים היו סבבה.

בית האומנים-אחד מבתי הקפה המיתולוגים של ירושלים בשנים המדוברות.

ה"בוהמה" שלא היה ברור אף פעם את מי היא כוללת הסתופפה שם,ראוף היה הברמן,דן בן אמוץ היה הכוכב

ואהרון בכר  העיתונאי שתה שם את עצמו למוות.

חוץ מזה היו שם טיפוסים מהשמאל הירושלמי הקיצוני,האחים ויגודר(שמשון ואיתן שהחליף אחכ את שמו לגו והיה לו את השיער הכי חלק שהיה לבן אדם על כדור הארץ,מצד שני הייתה לו דלקת עיניים קבועה)

בית התה של יאן- שטיחים על הרצפה,קטורת,שאנטי באנטי,בית קפה  זרוק בשכונה מדהימה,עין כרם,עם כל מיני סוגים של תה. האמת? סוג של מקום של לראות ולהראות,לא יותר.

בית מזמיל-השם הערבי של שכונת קרית היובל.

הותיקים היו אומרים,אני לוקח קו 18 עד בית מזמיל.

בוייאר-תיכון בפאתי שכונת קריית היובל+פנימיה לילדים משכבות נמוכות.

בסרט מצויין שעשתה לפני כמה שנים השחקנית חנה אזולאי הספרי היא מספרת איך הנהלת בית הספר ניסתה ביודעין למחוק את התרבות שהביאו ילדי הפנימיה מהבית,להשכיח את המסורות ולגרום לילדים ל"השתאכנז".

הילדים התביישו במוזיקה ששמעו הוריהם בבית,ניסו למנוע מההורים לבוא לבקר וכאלה שכבר באו עם אוכל בסירים עם 3 אוטובוסים,זרזו אותם  לקצר את הביקורים כי התביישו בהם.

אני מקווה מאוד שהשנים הכניסו שכל להנהלת בית הספר.

בארוד-נו,הפועלים הערבים שעבדו בירושלים אחרי מלחמת ששת הימים בעיקר בבניה,היו צועקים לפני שהיו מפוצצים סלעים ליישור השטח: "בארוד,בארוד" וכולנו היינו צריכים לתפוס מחסה עד ישמע הפיצוץ ואחכ לרוץ לאתר הבניה,להגיע לפניהם ולמצוא חוטי נחושת צהובים. חוץ מזה אהבנו את הריח שהיה באוויר אחרי הבארוד.

בית חינוך-בית הספר התיכון בו אני למדתי.בית ספר תיכון עיוני שקיבל ילדים כמוני שלא עברו את הסקר המיתולוגי.

נסעתי לשם ב2 אוטובוסים,בבית הספר הייתה נהוגה תלבושת אחידה

מכנסיים  מזעזעים בצבע כחול אפור וחולצה תכלת.

עפתי משם בסוף כיתה י'

ידוענים שיצאו מבית הספר הזה:

שמוליק שם טוב(היה יו"ר הרשות השניה לרדיו וטלויזיה ואבא של כתבת הטלויזיה גילי שם טוב)

אלי לוי-שחקן הפועל ירושלים בימיה הטובים

אמי רובינגר-מאייר בכיר ובנו של הצלם המיתולוגי דוד רובינגר.

לדעתי מביה"ס שלנו יצא "מכתב השמיניסטים" המפורסם בשנת 1970 לגולדה מאיר שעיקרו שאם הממשלה לא עושה די עבור השגת שלום,השמיניסטים החתומים על המכתב לא יתגייסו לצבא

 היה רעש גדול,ולדעתי כולם התגייסו בסוף

ג

גן השושנים,גן משחקים בפאתי שכונת טלביה,אחד מגני המשחקים הראשונים בעיר עם נדנדות מגלשות ומגרש קטן לשחק בו כדורגל

גן סאקר-הגן המיתולוגי שבו היו חוגגים ארועים גדולים,בשבתות בתקופה המדוברת,אפשר היה למצוא שם הרבה אנשים שיצאו החוצה מהשכונות ליד.

גוגה רג'ואן-נו,דמות ירושלמית מיתולוגית,בשבילי היא הייתה אמא של דני שלדעתי היה המתאבד הראשון שהכרתי

גבעת בית הכרם-השכונה בה  גרתי אחרי שעזבתי את הבית בסוף שנות ה70

קו 14 המיתולוגי,סוף רחוב החלוץ ותע"ש המיסתורי.

גן העשרים-גינה במרכז בית הכרם שהייתה בשבילנו כנערים יעד.אם נערה הסכימה ללכת איתך לגן העשרים,היית יכול לראות עצמך "מסודר"

ד.

דניה-או בשמה המלא,כיכר דנמרק במרכז שכונת בית הכרם,מקום שבו התכנסנו בערבי שבת וממנו יצאנו לבילויים

מבחינת " אם אתה לא שם,אתה לא קיים"

דודו ראש העיר-בחור חביב שעבד בטלויזיה הישראלית ברוממה באיזה תפקיד טכני והיה מלך המסיבות של ירושלים

לא ברור אם הכתיר את עצמו או שחבריו אהבו את הרעיון והעצימו אותו

כך או כך הוא היה מקושר לכל המסיבות השוות שהיו בעיר.

דודו גבע-צייר קומיקס,יוצר הברווז האלמותי,חומוסאי מהטובים שבנינו ואוהד הפועל ירושלים

הלך לעולמו מוקדם מידי אללה ירחמו

ה.

הר ציון,המתחם שהיה הכי קרוב לעיר העתיקה לפני מלחמת ששת הימים

היה די מפחיד להתקרב אליו כי המיתוס היה שהלגיונרים הירדנים יורים על כל מי שמתקרב יותר מידי

הסינמטק- וואו,מה אפשר לומר על המקום הזה ששכן  בהתחלה  בבית מפעל הפייס לדעתי

ה-בילוי של ימי שישי בצהריים. להיות מנוי בסינמטק היה סמל סטאטוס מובהק.

מיטב הבנות והבנים של העיר היו רואים שם סרטים שהיום לא הייתי נכנס אליהם..

אבל אז להגיד שראית את "כלב אנדלוסי" נתן לך נקודות זכות רבות והעלה את קרנך בקרב בנות ירושלים טובות המראה ושחורות הצמה.

לימים עבר הסינמטק לגיא בן הינום, ביקרתי בו כמובן כמה פעמים

להגיע לפסטיבל הסרטים בירושלים היה סוג של MUST ומי שהתעסק כמוני בקולנוע ראוי היה שיסתובב שם במתחם,ישב בבית קפה אצל אילן,המהדרין קפאו מקור במרפסת שצופה אל חומות ירושלים והפלצנים תמיד יגידו שאוטוטו מתחיל הסרט שהם ראו 100 פעם אבל לא מוותרים על הפעם ה101

כמובן שזה יהיה סרט יפני לא ברור ויסלחו לי אוהבי הקולנוע האמיתיים.

הפועל ירושלים- צריך לחלק את הקטגוריה לשלושה חלקים.

הפועל ירושלים כדורגל ששלטה בעיר בשנות ה60 והשבעים ובשנת 73 לקחה את גביע המדינה.

הייתה קבוצה מצויינת,עם שחקנים מצויינים,אוהדים תרבותיים:-) שיחקה במגרש המיתולגוגי בקטמון בסוף רח' רחל אימנו מול בריכת ירושלים.

נעלמה מהמפה בשנות ה80 והדרדרה לתהומות נשיה בגלל ויקטור יונה ועמוס סאסי

ועכשיו אולי אולי חוזרת,אבל עכשיו כמאמר השיר,עכשיו כבר מעונן לגמרי,המגרש איננו ובמקומו קמה קבוצה חדשה שקוראים לה בישראל הפועל קטמון.

הפועל ירושלים בכדורסל-שיחקה במגרש המיתולוגי בבית שטראוס ליד קולנוע אדיסון

רק אחרי שעברה למלחה קיבלה את הצביון של קבוצת צמרת שאוהדים הולכים אחריה באש ובמים.

השומר הצעיר (יש לו תחת חום בהיר,צריך להדגיש)

בסביבות כיתה ה' לדעתי,הלכתי לתנועת הנער הזאת.

אני לא זוכר הרבה לבד מהעובדה שהקן היה ברח' המלך ג'ורג' באיזה מרתף ליד פלאפל מרבד הקסמים,וזה היה לדעתי בזמן ההוא הקסם היחידי :-)

התנועה המאוחדת- הייתי בתנועה המאוחדת מכיתה ו' עד כיתה ח' והייתי שרוף על התנועה. הקן של התנועה היה סמוך לבית אנה טיכו במרכז העיר והיינו באים לפעולות פעמיים בשבוע,בשלישי ובשבת

ולא היינו מסימים פעולה בלי לקנות פלאפל בפלאפל המיתולוגי פלאפל דליה בחלק התחתון של רח' קינג ג'ורג' קרוב לרח יפו

המהדרין היו רצים למלך הפלאפל ברח' אגריפס ושתי הקבוצות נפגשו ליד התחנה של אוטובוס קו 6 שלקח לבית הכרם.

פרשתי מהתנועה בכיתה ח' כי יחידי סגולה הקימו "חברה סלונית" והזמינו אותי להצטרף,נראה לכם שהייתי מפסיד את האפשרות להצמיד את הניה .י בסלאו? תחשבו שוב  !!!

ו. ויה דה לורוזה

לנוצרים זה משהו שקשור לישו,בשבילנו זה הדרך לחומוס הכי טוב בעולם.

ז.

ח.

חומוס. בירושלים לדעתי נמצא החומוס הכי טוב בארץ,נזכיר רק חלק מהמקומות: פינתי, טעמי,מלך החומוס  ברח' הלל ואבו שוקרי המיתולגי האחד והיחיד  בתוככי הרובע המוסלמי של העיר העתיקה.

"חרה מן ג'מל" -נו,לפעמים היינו הולכים לעיר העתיקה לקנות קצת חשיש,לעיתים היו מוכרים לנו חרה של גמלים שנראה בדיוק כמו חשיש.

הקטע הכי ענק שהיינו מתמסטלים מזה עד לרגע שבו הבנו שזה חרה של גמלים.. ובמרחק הזמן יכול להיות שהכל היה אגדה.

חמש אבנים-משחק מדהים שבו הייתי אלוף לא קטן

מי שזוכר את התורות: החלפות,אחדים להחלפות,תקיעות,אחדים לתקיעות פאצ' הכפלה

קון שני,קון שלישי וקון הקשה.

אחחח..איזה משחק..

טוב חברים.זה יהיה  כנראה פוסט בהמשכים כי לוקח לי המון זמן לכתוב אותו ויש לי עוד דברים לעשות בחיים.

בלי קשר:

קרואטיה ניצחה את גרמניה,מפתיע וחביב לכל הדעות

לוס אנג'לס מובילה על בוסטון שנותרו בערך 4 דקות לסיום המשחק ואני מבטיח לעדכן בתוצאה שהמשחק יסתיים

47 שניות לסיום בוסטון מובילה 4 הפרש

והנה היא ניצחה 91:98 אחרי שלוס אנג'לס הובילה במחצית 24 ! הפרש על בוסטון

בוסטון מובילה 1:3 בסדרה

והנה,יום שישי חזר והוא מתחיל רשמית..

תיהיו טובים וידידותיים לסביבה

 המשך המילון אגב,בפוסט הבא