| |
"פנימי גובלן" הוא מונח שלקוח ממערכון של הגשש החיוור המדבר על סוג של תפירה עילית.ככה הייתי רוצה שיחשבו על הכתיבה שלי,סוג של כתיבה עילית . |
| 10/2004
"בואינג אדמדם מתחיל לרוץ ומתרומם לאט לאט ממריא אל תוך האודם העומם"
נשענו על הברזלים האלה
באולם מקבלי הפנים בשדה התעופה
וחיכינו
המון אנשים מסביב
יום שישי אחר הצהריים
ובנתב"ג אווירה של ענינים כרגיל
עולם אחר בתוך שדה התעופה
"עת השתחררתי הרופאים המליצו לי
ביקור חודשי בנמל התעופה
זה באמת עושה לי טוב לראות מטוס גדול
ממריא דרך דמעה שקופה
אח"כ כבר יותר קל הלחץ על העין השטופה.."
כן..ככה מחיל השיר האלמותי של מאיר אריאל אללה ירחמו
אבל אני כשהשתחחרתי
קיבלתי המלצות אחרות
ושדות תעופה אני אוהב בעיקר באולם הנוסעים היוצאים
ולא הנכנסים
"לוקח לי אחר הצהריים חיובי נוסע לנמל
לעצמי אני אומר בדרך שגם מזה
עוד נצטרך להגמל
עצמי עונה לי בהגיענו -אז נתחיל כל יום להתעמל.."
לקחתי לי את אחר הצהריים של היום הזה
שהתחיל די חיובי
הפך לשלילי שהאמא של השכנה שלנו נפטרה וכוחותינו נאלצו להתפצל
מי ללויה ומי להיות עם הילדים ואחכ לנסוע לשדה התעופה
אח שלי - זה שהתחתן בניו יורק חזר
אחרי ירח דבש קצרצר של 4 ימים בפאריז
ומכיון שמכוניתו הייתה אצלנו
אני נודבתי לנסוע לשדה לקבל את פניו
" טרמינל ז'ה טם I LOVE YOU
טרמינל בלה מיה..."
כאמור המוני אנשים בטרמינל
ואני עומד נשען על הברזלים ותוהה לגמרי
על החזיון הזה של המסורת הזאת
בן אדם נוסע לחו"ל
גם אם נסע לשנה
מה דחוף כל כך בלקבץ גדודים של קרובי משפחה בדרגות שונות כדי לקבל את פניו
כאילו מה יקרה אם יחכו לו בבית בנחת
או אפילו למטה ברחוב אם ממש דחוף
וישלחו נציג לשדה שיקבל את פניו?
למה כולם כולם צריכים להצטופף במטר וחצי המוקצה באולם הזה
שאפילו לעשן אי אפשר בו :-))
"הדלתות מנחשות אותי ונפתחות לי מעצמן
אני נכנס עם הרבה טכס בישבן
וכל האינטרקונטיננטליות מדגדגת לי כאן וכאן וכאן"
אז עמדתי כחק ליד הברזלים מול המזרקה
לתפוס תצפית נוחה כדי שלא אפספס אותם
וחשבתי על זה שכולם עומדים ככה מקדמא דנה
בסוג של פחד נוראי פן יפספסו את קרוב משפחתם שהגיע הרגע עייף ומבולבל
מריו דה ז'אנרו לפחות
מה העניין? הרי כולם מצויידים בפלאפונים
כולם מדברים מהרגע שהמטוס נחת
שבו בנחת בכסאות
כשהנוסע האישי שלכם יכנס לאולם הוא יאמר הגעתי
אתם תכוונו אותו ותוכלו לקפוץ עליו בשקט
אבל כאן?
חרדת נטישה המונית יש לאנשים
רק רואים את יקירם נכנס לאולם
כבר רצים לקראתו לתוך המעבר
כדי שחס וחלילה לא ילך להם לאיבוד
(המהדרין אגב עומדים עם שלט ענק:
"ברוכים הבאים משה")
העגלה שעליה המזוודות נעזבת
האיש מחובק-מנושק
העגלה ממשיכה להדרדר
תנועת הנכנסים נעצרת
עד שהמתנשקים מועילים לזוז הצידה ולעסוק בחיבוקים בצד
"לוקח את עצמי לשרותים להרגע
גונב הצצה בראי רואה שם משוגע
חתיכות כמו טרמינל רבות יש מסוגה
עומדת שם קשתית שני ריונים עגיל גדול שיער קצר
כמו איזה מטען חשוד ליד דוכן סוויסאיר
קצין הבטחון תוקע בה מבט חודר"
עמדתי ליד בחור צעיר אמו וחברתו אני חושב
ולא ברור לי איך
אבל התחלנו לנחש מי מתנשק עם מי כמה זמן האשה שהרגע התחבקה עם ילדתה לא ראתה אותה
צחקנו על איש רשות שדות התעופה שלקח מקשישה שהגיע לסוף המזדרון
את כיסא הגלגלים שעליו ישבה עד אז כאילו הסתיים תפקידם ברגע שהקשישה חצתה קו דמיוני באולם מקבלי הפנים
אמרנו לעצמנו
"נס..נס..היא הולכת... כשהאיש מתרחק בחזרה לאולם המכס עם הכיסא
וכשאחי ואשתו נכנסה לאולם מקבלי הפנים
אמר לי הבחור
בן אדם..אנחנו מסתכלים עליך...:-)))
" טרמינל ז'ה טם I LOVE YOU טרמינל...
השיר הזה של מאיר אריאל הפך מזמן לנכס צאן ברזל בשירה העברית
משפט כמו :"זה באמת עושה לי טוב לראות מטוס גדול ממריא דרך דמעה שקופה"
עשה לדור שלם חשק ענק לנסוע
אני לא הייתי בחו"ל המון זמן
בערך 12 שנה..
אבל לאורך שנות ה70-80 נסעתי הרבה
למעשה כמעט כל שנה
בעיקר לפסטיבלי קולנוע ברחבי העולם (מותר להשוויץ קצת...)
אבל להיות בשדה התעופה כמקבל פנים
זה משהו שאני משתדל לא לעשות לעיתים תכופות...
תיהיו טובים יקיריי
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
