לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 


"פנימי גובלן" הוא מונח שלקוח ממערכון של הגשש החיוור המדבר על סוג של תפירה עילית.ככה הייתי רוצה שיחשבו על הכתיבה שלי,סוג של כתיבה עילית .
כינוי:  טליק

מין: זכר

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2003    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2003

כשהתחלנו לרדת לכיוון תעלת סואץ


ביום שבת ה-5 באוקטובר 73
בשעה 14:00
הפגיזו אותנו מטוסים מצריים
ההרגשה העיקרית היא של פחד ושיתוק גמור.
כאילו
ברגע הראשון אתה בכלל חושב שזה מטוסים שלנו כי איך מטוסים מצריים יטוסו בלי הפרעה בסיני?!
ואז אתה קולט שזה משהו אחר
ואין בכלל מטוסים שלנו בשמיים
ואנחנו ילדים בני 18-19 מתחילים לקלוט שזה לא מלחמת ששת הימים עם עלילות גבורה
ואנחנו מפגיזים חביות מסביב למעוזים שלנו בתעלה כדי לעשות נסיון נואש ולגרום למצרים לסגת
ומפגיזים אותנו
בהרבה יותר כלים
ומסביב עדיין אין אף אחד
עוד אין מילואים
אתה לא רואה יחידות אחרות
כי המרחקים גדולים
הייתי ילד שמנת מירושלים
מה לי ולמלחמות?
לאף אחד מהקצינים שלנו שהיו מבוגרים מאיתנו בשנה בסך הכל
לא היה זמן להסביר מה הולך
אולי גם הם לא ידעו הרבה
כל השבוע הראשון לא ישנו כמעט
ירינו כמו מטורפים
בלי לדעת כל כך על מה אנחנו יורים
מידי פעם ראינו מטוסים שלנו באויר
חלק נפלו
אחד נפל אצלנו באמצע הסוללה
רב הזמן פחדנו
למרות שתפקדנו כמו מכונות
רק אחרי שבוע הורידו אותנו קצת לאחור
ויכולנו לטפל בתותחים
בעצמנו
לכתוב מכתב הבייתה
אבא שלי היה כל גאה שבנו-אני נמצא באמצע כל הבלאגן
כאילו עברתי איזה מבחן חשוב שבו הפכתי מילד לוזר
ללוחם
ניצלתי את ההרגשה הזאת במשך כמה זמן..
הזדמנויות כאלה לא חוזרות אפילו אם כרוכה בזה סכנת חיים..
באיזשהוא שלב במלחמה
נראה היה שכל מדינת ישראל נמצאת בסיני
פקקי תנועה ענקיים על צירים ראשיים
בחורות ראשונות יורדות דרומה ומהוות אטרקציה-נו מה
ואז עוברים את התעלה מערבה
ויושבים הכי רחוק שאפשר
ברכס הג'ניפה
אם אתה לא טס מפאיד הבייתה
ובדרך כלל רק מקורבים טסים
לוקח בערך 10 שעות נג'ניפה לתל אביב
למרות שאם הגעת לשקם באל עריש זה אומר שהגעת הביייתה
טלפונים לא ממש היו בסביבה
אחכ בערבו של יום ה17 בפברואר 74
ותאמינו לי אני זוכר את התאריך עד היום
עברה הסוללה שלנו את תעלת סואץ צפונה
מאפריקה לסיני
והסתיימה בשבילנו מלחמת יום כיפור
אחכ עוד עלינו לרמת הגולן למלחמת ההתשה עם סוריה
אבל זה היה שטויות
בייחוד שהיינו קרובים למרום גולן
ויכולנו לנסוע קרביים מתמיד להתקלח ולהכנס לחדר האוכל
של הקיבוץ כבנים האובדים ששבו לגבולם
אחכ השתחחרנו
עזבתי גם את מרום גולן בגלל אהבה לאחת ענת
שלא התרשמה כנראה מסיפורי הגבורה שלי ושבוע אחרי שהגעתי בגללה לירושלים
החליטה להצמד לגיבור אחר...
קשים החיים כאזרח...
נכתב על ידי טליק , 2/7/2003 21:32  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של טל ב-4/7/2003 22:24




469,543
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , ספורט , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לטליק אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על טליק ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)