| |
"פנימי גובלן" הוא מונח שלקוח ממערכון של הגשש החיוור המדבר על סוג של תפירה עילית.ככה הייתי רוצה שיחשבו על הכתיבה שלי,סוג של כתיבה עילית . |
| 10/2004
כשהיינו ילדים
בבית הכרם בירושלים היו 2 קיוסקים שמכרו גרעינים
גרעינים שחורים
גדולים שהיה כיף לפצח אותם
הקיוסק הראשון של חזקאל עמד מעבר לכביש הראשי בשדרות הרצל
במין צריפון בצבע כחול
היתה לו גרורגרת ענקית לחזקאל
עם מבטא עירקי מאוד בולט
היינו עוברים בזהירות רבה את הכביש וקונים 100 גר' גרעינים שחורים
ואחכ ילדים אשכנזים שכמונו היינו מבקשים ממנו
בקשיש..(תוספת בערבית)
תן בקשיש היינו אומרים לו
והוא היה לוקח בכף ידו הענקית עוד קומץ גרעינים ונותן לנו "בקשיש"
שנה או שנתיים אחכ פתח מישהו במורד הרחוב קיוסק בצבע ירוק
אדון עירקי גם הוא שקראו לו רוחם
שגם לו הייתה גרורגרת די גדולה וגם הוא דיבר עברית מטובלת בערבית עירקית וגם לו היו גרעינים שחורים טובים
ניסינו עליו את עניין ה"בקשיש" אבל הוא היה מקלל אותנו בערבית ומסלק אותנו
שנה או שנתיים אחכ הקיוסק הכחול של חזקאל נסגר
ורוחם שידרג את הקיוסק שלו למבנה אבן
והתחיל למכור מכל הבא ליד
מסקנה אם אתה נותן בקשיש לילדים שקונים אצלך גרעינים
תחשב לאיש טוב אבל כעסק כנראה שתפשוט רגל
ואם אתה מוכר בלי סנטימנטים וקצת מפקיע מחירים
תשדרג את מקומך ובסוף תיהיה סופר קטן
נזכרתי בעובדות האלה כי אני מת לקצת פיצוחים
ובשביל לקנות כאלה צריך להכנס לאוטו
לנסוע לפיצוציה קרובה
וכל התהליך הזה גורע לי מהחשק
האמת שהמון זמן לא פיצחתי גרעינים שחורים
איכשהו הישיבה הזאת עם שקית גרעינים ופיצוחם לא עושה לי את זה יותר
הייתי שמח לקצת פיסטוק
קשיו
ואולי בוטנים טריים
כשהיינו בתנועה המאוחדת היינו יורדים העירה
(בירושלים אתה "יורד העירה")
והיינו הולכים לבהרי בסמטת יעבץ (שם הייתה גרה מיכל שהייתה חברה של הכדורגלן האגדי דני נוימן שהיה האשכנזי היחיד בבית"ר ירושלים)
ובבהרי היו גרעינים...ללקק את האצבעות
אחכ היה סכסוך במשפחת בהרי
וחלק מהמשפחה פתח סניף בקצה השני של הסימטה
וככה הקלו את הלחץ של הקליינטים
האמת שבשום מקום בארץ לא מצאתי אחכ גרעינים ראויים
לא גרעיני עפולה ולא בטיח
גם הפסקתי בגיל מוקדם ללכת למשחקי כדורגל
וחדוות הפיצוח אבדה לי לגמרי
אפרופו משחקי כדורגל כבר סיפרתי שאת תרבות ההליכה למשחקים
קיבלתי מאבא שלי שהיה הולך למשחקים של הפועל ירושלים ששיחקה במגרש האגדי בקטמון
אבא שלי היה לוקח אותי
דוב אבא של אברי גלעד היה לוקח אותו
וככה ישבנו לנו 2 ילדים עם אבותיהם בהתחלה מעט משועממים ואחכ
התחלנו לגלות את נפלאות המשחק
ואת נפלאותיו של אלי בן רימוז' האיילה
ואת נפלאותיו של הקשר האגדי צבי סינגל
מניותי בכלל הרקיעו שחקים כשצבי סינגל
הצטרף למשרד האדריכלות של אבא שלי כעובד שכיר
אני לא ממש זוכר אם קיבלנו כרטיסים בחינם למשחקים של הפועל ירושלים
(וכשאני חושב על זה עכשיו אני מניח שצבי סינגל בטח הציע אבל האבא המוסרי שלי לא היה לוקח כי זה לא אתי)
אבל באותה תקופה הייתי נסיך השכונה בגלל העניין הזה ויכול מאוד להיות שצרפו אותי כמגן שמאלי לנבחרת השכונה בעקבות הקירבה הזאת לצבי סינגל..
אני לא יכול לאשר את הידיעה כי בטח אף אחד כבר לא זוכר
מגרש הכדורגל של השכונה הפך לכביש
ואפילו קטמון מגרשה של הפועל ירושלים נמכר לקבלנים שבנו עליו שכונה מפוארת
היום לא הייתי מתקרב למגרש גדורגל
קצת מצער אותי כי הייתי רוצה להראות לילדיי משחק כדורגל חי
לא בטלויזיה
אבל אין סיכוי שאלך
יותר מידי אלימות
אני חושב שמשחק הכדורגל האחרון שראיתי היה בנצחון 7:0 שארגנטינה עם דייגו ארמנדו מראדונה ב1986 אני חושב ניצחה את נבחרת ישראל
אפשר לומר שמארדונה הייתה מתנת פרידה ראויה מהמגרש
לפעמים כשאני נמצא בירושלים אצל אשתו של אבא שלי
אני הולך לטייל ברחוב שהם גרים מגיע לגינת השעשועים על שם אבא של אודי
מסתכל על התיכון ליד האוניברסיטה שלא למדתי בו
ונזכר בחורשה מלאת העצים שהייתה בעמק
שבה היו מתרכזים הצועדים בצעדת שלושת הימים
החורשה כבר לא קיימת
צעדת ירושלים יוצאת מגן סאקר
ואני הפסקתי לגמרי לפצח גרעינים שחורים
אולי אם חזקאל בצריף הכחול היה עוד פתוח הוא היה נותן לי בקשיש..
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
