| |
"פנימי גובלן" הוא מונח שלקוח ממערכון של הגשש החיוור המדבר על סוג של תפירה עילית.ככה הייתי רוצה שיחשבו על הכתיבה שלי,סוג של כתיבה עילית . |
| 10/2004
ספיח מהעבר..-תקופת אשקלון..
דודה שלי אחותו הצעירה של אבא שלי עזבה את ירושלים בהתחלת שנות ה-60
ועברה לאשקלון
אשקלון של שנות ה-60 הייתה עיר קטנה שהורכבה בעיקר מכמה שכונות
וממרכז העיר
אני זוכר שכשהיינו קטנים היינו נוסעים לפעמים לבקר אותם
אני כבר לא זוכר איך נסענו
אני מניח שבאוטובוס כי אז לא היה לנו אוטו
אני זוכר שדודה שלי ודוד שלי גרו באיזה שכונת בלוקים- עתיקות א' קראו לה אני חושב
ולדוד שלי היה אופנוע עם ארגז גדול לפנים שאפשר היה לעשות בו הובלות
ואני זוכר שכילד היינו יושבים בארגז הזה שנראה לנו נורא גדול
והדוד היה מסיע אותנו בחולות שמול הבית שלהם
אחכ דודה שלי סיימה ללמוד בסמינר למורים
ודוד שלי הצטרף לאג"ד כחבר והתחיל לנהוג על אוטובוס
ברבות השנים נבנתה השכונה אפרידר
והם עברו לשם
דודה שלי לימדה בבית ספר יסודי באפרידר
אני הייתי בכיתה ח' או ט' אני לא ממש זוכר
בני הדודים שלי שהיו צעירים ממני רצו כל הזמן שאבוא להתארח אצלהם
השילוב של הקירבה לים והרגשת הבית שהייתה לי שם
הביאו אותי לנסוע הרבה לאשקלון
במבט לאחור אני יכול היום לומר שמצאתי סוג של מפלט בבית של דודה שלי
אף אחד לא שפט אותי שם על היכולות הלימודיות שלי או נכון יהיה לומר על אי היכולות שלי
נורא פינקו אותי
נתנו לי הרגשה טובה
וזה היה לי סוג של בית
מה גם שהשהייה שם הייתה מן חופשה
הייתי מגיע ביום שישי בצהריים
היה ריח אחר באוויר
ריח אחר משהייתי רגיל אליו
לא יכול היום במרחק השנים לשים את האצבע
בערב הייתי הולך עם בן דודי לערב שישי בכיתה שלו
(הוא צעיר ממני בשנתיים או שלוש)
ואני זוכר שהכרתי בנות
וזה היה לי דבר די מדהים
האינטרקציה עם בנות חדשות
כאילו לפגוש אנשים שלא הכירו אותי מירושלים
איזו תמימות הייתה לחשוב שיכול להיות קשר בין ילד בן 15 ירושלמי לילדה בת 13 מאשקלון
אני זוכר שאספתי המון חברות לעט
ועם אחת מהן שמרתי על קשר הרבה שנים אחכ
עד למלחמת יום כיפור
אני זוכר שדודה שלי הייתה מורה נורא נערצת בבית הספר שלימדה בו
היא הייתה מורה של תלמידים
סוג של מחנכת שמקשיבה לתלמידים שלה ולא רק מלמדת אותם
ודי קינאתי בתלמידים שלה שהייתה להם מורה כמוה
כי בשבילי מורה היה באופן אוטומוטי אוייב
ובית ספר היה סוג של מקום שלא נעים להיות בו
אני זוכר שבתיכון למשל הייתי מגיע ב7 וחצי לבית הספר
ב2 אוטובוסים מבית הכרם לטלביה
ומייד מחפש פרטנר שב 7:45 יצא ביחד איתי מהחור בגדר
כדי להבריז מבית הספר
(לא מומלץ לאף אחד אגב
בסופו של דבר כמו שאומרים בצבא לכל שבת-יש מוצאי שבת...)
עד היום אגב אנשים מאשקלון שזוכרים שאני בן אחיה של המורה מתקשרים אלי דרך אתר חבר'ה כדי לשאול עליה
אחכ הציעו לה עבודה בבית ספר לחינוך מיוחד בגבעתיים
והם עזבו את אשקלון
לא הייתי באשקלון המון שנים
לפני כמה שבועות נסענו לטיול עם כמה משפחות ומכיון שהמקום אליו התכוונו לנסוע היה מלא
החלטנו לנסוע לפארק הלאומי באשקלון
לא הכרתי את העיר שגדלה והתפתחה כל כך
אני בטוח שגם דודה שלי הייתה מתקשת להתמצא בה היום
כתבתי את הפוסט כי פגשתי את דודתי האהובה בלוויה של הסבתא החורגת שלשום והתחלנו לעלות זכרונות על התקופה הקסומה ההיא
ושאלתי אותה אם היא הבחינה אז שיש לי קושי לימודי
או הפרעת קשב
ולהפתעתי היא אמרה שהבחינה
ושאלתי :לא אמרת לאבא או לאמא?
והיא אמרה שהיא אמרה משהו לאבא שלי
רק שהיא לא זוכרת מה אמרה ולא התעקשה
כי אז הם היו ביחסים טעונים קצת
לא רצתה ללחוץ והניחה שגם הם הבחינו בזה
היום בדיעבד אני מניח שהיא הייתה עסוקה בעיקר במשפחתה וילדיה
והורי אולי הבינו אבל בטח לא היו מודעים לחריפות הבעיה
אין בי כעס
רק תודה על התקופה היפה ההיא באשקלון
שהשאירה בי זכרונות מתוקים..
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
