| |
"פנימי גובלן" הוא מונח שלקוח ממערכון של הגשש החיוור המדבר על סוג של תפירה עילית.ככה הייתי רוצה שיחשבו על הכתיבה שלי,סוג של כתיבה עילית . |
| 7/2003
עמית המכשף כישף לי את הכותרת..
התחלתי אחרת ולא הייתה לי כותרת טובה
כי מי ירצה להכנס
כשאין כותרת מעניינת או
לקרוא מישהו שאין לו מה לאמר?
ועמית בטובו הסב את תשומת ליבי לכשל
סיפרתי כאן באיזה פוסט קודם
שנשארתי כיתה בכיתה ד'
ההורים שלי שלא הצליחו לזהות את הקושי שהיה לי בלימודים
החליטו שכדאי שאשאר כיתה
ברבות השנים
שאלתי בעיקר את אבא שלי לסיבה שהם עשו את זה
לא קיבלתי תשובה ברורה
היום אני יודע שאבא היה מאוד עסוק בבניית הקריירה שלו כאדריכל
ונטל החינוך נפל על אמא
אני מניח שהיא התייעצה איתו בדברים החשובים
ואני מניח שזה היה עניין מספיק חשוב להתייעץ בו
בכל מקרה הוא לא היה יכול לתת תשובה ברורה למעשה שלמעשה השפיע עלי המון שנים אחכ
כיתה ד' שעשיתי אותה שוב הייתה ממוקמת מחוץ לבית הספר
כנראה בבית הספר לא היה מקום לכל כיתות הלימוד
וכיתתנו "הורחקה" תרתי משמע
למקום אחר בבית הכרם
המקום נקרא "בית הועד"
הבית-אחד הראשונים בבית הכרם הכיל 2 חדרים שאחד היה כיתה
ושני מין עליית גג כזו ששימש חדר מנוחה למורים שלימדו אותנו
הייתה חצר לא גדולה עם עלי גפן או תות אני כבר לא זוכר
שבעונה היו מקננות שם תולעי משי
אי אפשר להגדיר אחרת את השנה הזאת בשבילי
הייתי בהלם מוחלט
מבוייש חסר בטחון
ואורה יציב מורתי היקרה הוסיפה על הבושה בזה שכל פעם שלא ידעתי להשיב תשובה או שלא עשיתי שיעורים
הייתה שולחת אותי לעליית הגג
להיות תלמיד חריג לא היה ממש פופולרי אז
כלומר נחשבתי לעצלן
נשארתי כיתה כלומר גם לא חכם גדול מסתבר
בקיצור ילד טיפש
הרבה שנים אחכ
ובהגדרה של הרבה אני חושב לפחות עד סוף התיכון
ניסיתי לברוח מהסטיגמה הנוראה הזאת
אני עצלן=משמע אני טיפש
אף אחד לא חשב על איבחון
אף אחד כולל ההורים שלי אגב לא הבין שכנראה יש איזשהוא כשל שצריך לטפל בו אחרת
ופסיכולוג רגיל לא יעזור כאן
כשאני חושב על זה היום אני מבין שבזבזתי המון שנים
בלהוכיח שאני לא כזה
שאני לא טיפש
מאוד הפחיד אותי שיזהו אותי ככזה
כי טיפש הוא מנודה מהחברה
וחברה זה הדבר היחידי שהיה לי בילדותי
הייתה לנו שכונה מדהימה בבית הכרם-המון ילדים
ובגלל שלא הייתה אז טלויזיה
בילינו המון בחוץ-למטה כמו שקראנו לזה
אחרי השנה הרעה הזאת בפעם השניה בכיתה ד'
התחילה להתגבש חבורה בכיתה
אתם יודעים-מלכת הכיתה ונתינותיה
הילד המקובל וחבריו
אין לי הסבר לעניין הזה אבל מכיתה ה'
למרות קשיי בלימודים
התחלתי להיות פופולרי ומקובל
אולי בגלל שהילדים זיהו אצלי דברים אחרים והבינו שאני לא טיפש
ובשבילי זו הייתה הצלה
למרות שלא כל פעם זכיתי להצלחה
אני זוכר כשהעזתי וביקשתי חברות מילדה פופולרית וחרוצה יש לאמר
היא סרבה
ואני "הצדקתי אותה למרות אכזבתי
כי מה פתאום תלך ילדה יפה וחרוצה עם ילד שהוא "גדול"
אחד שנשאר כיתה
ולא מצליח בלימודים
זה יוריד אותה לא עלינו לאשפתות...
טוב התגברתי גם על זה ברבות השנים..
אני מספר את הסיפור הזה אגב בלי להתכוון לכך מלחתחילה
כי כאמור וסיפרתי את זה
יש לי ילדה עם הפרעת קשב
זוגתי אחראית על הלימודים שלה
אבל אני מוצא את עצמי מאוד שם לב לקטע החברתי שלה
מאוד רגיש ופגיע אם צוחקים עליה על קשייה בחשבון
למזלי זה לא קורה
מאוד איכפת לי שלא תרגיש חריגה בגלל ההקלות שהיא מקבלת בזכות בבית הספר
וכואב לי איפשהו על עצמי
שהיה יכול להיות אחרת
לא בקטע של להוציא על זה איזושהיא אנרגיה שלילית
או לכעוס על מישהו בגלל שהיה בור בנושא
יש לי צער על המון שנים שהייתי צריך או לא אבל ככה הרגשתי
להסתיר את גילי האמיתי (שנה מעל כל הכיתה שלי)
שנשארתי כיתה -
שאני יותר שעיר מבני מחזורי
דברים שהיום הם טריוויאלים
אז נראו כאילו עומד להחרב עלי עולמי
והוצאתי אנרגיה מיותרת
אבל מצד שני
לא היו לי כלים להתמודד עם המצב
רק קלישאות
אחכ
הרבה שנים אחכ
הדברים השתנו
ראשית למדתי לקבל את עצמי במגבלות שלי
הבנתי שיש לי בעיה נאורולוגית ושטיפשות היא תכונה שלשמחתי אני מאוד רחוק ממנה
היום אני יודע שהבת שלי לא תעבור בשום אופן את הדברים שאני עברתי
גם בגלל המודעות שלי ושל זוגתי לדברים
וגם בגלל שהעולם השתנה וילדים חריגים
מקבלים את המקום שהם ראויים אליו למרות חריגותם
אני מצטער שההורים שלי לא רואים אותי היום....
ואני מתגעגע אליהם..
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
